הטור השבוע יהיה שונה מעט. אני רק שכתבתי את התוכן, הרעיונות והחלומות שעפו בחלל הסלון הביתי ומה שנקרא: ‘הדף סופג הכול’.
זה התחיל בכך שהבת (אוטוטו בת 9) החליטה שגם היא רוצה להיות בעיתון,
‘מגזין דיגיטלי’ – תיקנתי אותה (בכל זאת – 52,000 נשים. כבוד!)
“שבוע שעבר כתבת על אחי הקטן, אז שתדעי שגם לי יש מה להציע, וכדאי לך לכתוב על זה”.
אז התיישבנו בנחת עם דפים, עטים והרבה חלומות לסשן קצר של ‘החופש הגדול לאן’.
נכון, הם באמת ביקשו טיסה בשמי הארץ (באמת!), צימרים – “אבל הפעם לשבוע!”
גן חיות, פארקים ו”פיצות או פלאפל – לא באמת משנה לנו מה”.
באמת תודה.
אבל אז הייתה תפנית בעלילה. הם התחילו לברר עלויות ולעשות חישובים של כל כניסה לאתר כפול מספר הנפשות, של כל ארוחת ערב תמימה של שני מגשי פיצה ושני בקבוקי קולה.
והיה גם את הנועז שבחבורה ששאל “כמה עולה צימר ללילה?” (מזל באמת ששאל ונבהל – כך הוא גם הציע בעצמו חלופות זולות יותר, שהרי ארץ ישראל כבר שנים מככבת במחירי דירות גבוהים מאוד ביחס לעולם, אז קל וחומר הצימרים שבה).
והנסיכה שאלה מאיפה יישאר כסף לרולרבליידס.
ואז נפלה שתיקה.
כל אחד התכנס בעצמו. ראיתי את גלגלי המוח שלהם רצים.
תנסו את זה בבית. השתיקה הזו, אח… היא נפלאה. היא קסומה.
היא האסימונים שנופלים להם.
היא החוכמה והתובנות שהם מצמיחים מהשיחות שלהם עצמם.
היא היצירתיות והמעיין הנובע מתוכם…
ואז שמעתי את הקטן מתנדב להביא חמישה שקלים (אלו שהספיק לצבור מאז אותה קניית מפקדת פלימובייל מהוללה).
הגדולים הפחיתו את כמות ימי השינה בצימר, הציעו חלופות זולות יותר לשינה חווייתית ברחבי הארץ כמו לישון אצל סבתא, לפתוח אוהל בסלון (“וואלה, מדליק! גם מזגן וגם בלי עלים נדבקים! מומלץ בחום!”)
וגם מסיבת פיג’מות.
הם הציעו לפתוח פעמיים בשבוע פיצרייה ביתית ולבדוק מבצעים (וכפל מבצעים) לכניסה לאתרים.
המתוקה גם הציעה לקחת את התינוק לגינה מספר פעמים בשבוע ולהרוויח בכל פעם עשרה שקלים לצורך קניית הרולרבליידס – ואם אפשר לשלם מראש, בתודה מראש. (נו, איך אפשר לסרב?)
ועוד העט נטויה.
אז, אימהות יקרות,
קחו כוס קפה ביד ושוקו לילדים, תתרווחו בנחת על הספה, תשאלו ותקשיבו לחלומות ולרצונות שלהם ותבקשו שהם יציעו רעיונות לביצוע, ועוד אילו רעיונות…
חופשה נעימה.
