יש את העניין של משלוחי המנות. כן כן, שתי מנות לאיש אחד. מישהו זוכר משהו כזה במעומעם? או שהמושג הבסיסי טבע במצולות הצלופנים המרשרשים, מתנות העתק לכל הגננות והמורות שתחיינה והרעיונות. הו הרעיונות.
בפורים אני אוהבת לפתוח את הדלת לשכנים ולנחש לפי משלוחי המנות למה הם התחפשו. זה נורא קל (במקרה הצורך אני עוצמת עיניים כדי לא לראות את הילדים המחופשים).
משלוח מנות מעוצב בתוך ג’ריקן אקונומיקה – הביאה עוזרת הניקיון הזערורית או למצער שרת בית הספר.
דלי דקורטיבי שחור לבן מ’אושר עד’ – מעיד על חבורת שואבי מים משובבי נפש. (לא משנה מה יש בפנים).
משלוח עטוף בדגל ארצות הברית – אלו הן התאומות התיירות או האמריקאיות, לא בדיוק הבנתי את התחפושת שלהן.
דשא סינטטי שעליו פרחים ועצים עשויים ירקות חתוכים + מטבלים במיני-קופסאות – כמובן משפחת הגננים, האיכרים והכפריות, כל אחד בשמו הטוב יבורך.
הייתה לי חברה שהגדילה לעשות וקנתה 20 גיטרות + נרתיק תואם לכל השכנים. הילדים שלה התחפשו לנגנים, מסכנה.
בגדול אני מחלקת את סוגי משלוחי המנות לשניים, כאשר בשניהם מלווה אותנו, כמובן, המוטו “אל תסתכל במה שיש בו אלא בקנקן”.
הבסיס הוא קודם כל – רעיון.
אין כזה דבר לזרוק כמה אריזות מהארון ולשלוח. חלילה לנו.
שיהיה הכול בטעם קפה/מתחיל באות פ’/בצבע סגול/עם לוגו של ‘יש חסד’/מתאים לפסוק “ונאמן אתה להחיות מתים”/ קשור להיסטוריה של עמ”י ועוד כהנה וכהנה. לא מנסה להגיע לקרסוליהן של נשות ישראל הצדקניות שרעיונותיהן יכולים לפרנס את גדולי הפרסומאים.
הדרגה השניה, קצת מעל הסטנדרט, זה משלוח הקשור לתחפושות. זהו מנהג קדוש הרווח במחוזותינו במאה האחרונה ועל זה נאמר אל תיטוש תורת אמך הלחוצה מכל הגיסות וגומר.
יש כאלה שבוחרות את התחפושת לפי המשלוח הרצוי. יש המדירות שינה מעיניהן כדי למצוא רעיון למשלוח מנות שיתאים לתחפושת דוד המלך או ביבי נתניהו. יש המתרוצצות רבות במקסטוק או למצער בחנויות וירטואליות כדי להשיג את החפץ המיניאטורי שישלים להן את המשלוח ככה שיהיה פיקס מושלם צרחות אין דברים כאלה.
ואני עומדת במטבחי הדל, מביטה על השיש העמוס באריזות, מגרדת את פדחתי והולכת לפרק את כולם ולזרוק את כל החטיפים לאותה מגירה.
