נפרדים ממרים, המנהיגה הדגולה. נפרדים מאהרן, הכהן הגדול, מתבשרים על פרידה קרבה ממשה רבנו, על שלא נזכה שיכניסנו אל הארץ המובטחת. פרשה קשה, בחודש תמוז, שהוא חודש קשה בתקופה כה קשה לעם ישראל. התייאשתן? אז אל. כי הקדוש ברוך הוא, כידוע, מקדים רפואה למכה, ופותח את פרשתנו בחוקת הפרה, המגלה לנו כי גם מן הקשה שבטומאות – טומאת המוות, ניתן להיטהר. המוות, ההעדר, החידלון, הם זמניים (בניגוד גמור למה שנראה בעיני בשר כאילו החיים הם הזמניים והמוות הוא לעולמים), והם מזמינים אותנו לעבודה של היטהרות והתחברות מחודשת לכוח החיים הנצחי "ואתם הדבקים בה' אלוקיכם חיים".
אך דווקא עכשיו, כשכוח המוות, לא עלינו, רב בעם ישראל, דווקא עכשיו, כשהמועקה גוברת ואנחנו מרגישות עד כמה כולנו זקוקים נואשות לסייעתא דשמיא ולמאור פנים – משהו בנו קצת נרפה, קצת חלש. כמה זמן אפשר להחזיק בחבל האמונה המתנדנד? משהו מן המוות הנורא שעם ישראל חווה בשנה האחרונה, מחלחל ומשפיע על אנרגיית החיים הרוחנית שלנו, מרפה את ידינו.
עצה יקרה לרגעי המלחמה הללו בין האור לחושך, בין הטוב לרע, בין הייאוש לתקווה, רמוזה בפרשתנו באחד מן הפסוקים הסתומים בתורה: "על כן ייאמר בספר מלחמות ה'…" ידוע כי גדולי הפרשנים מנסים להבין מהו 'ספר מלחמות ה", שאותו, כביכול, מצטטת התורה, והתשובות מרתקות (כדאי ללמוד בשבת הארוכה שלפנינו 😊), אך הרב זווין מציע פרשנות חסידית וקורא את הפסוק באופן שמבטל את השאלה.
"על כן יאמר: בספר מלחמות ה'" – דווקא בזמן מלחמה, כאשר אנו רואות איך מוסרים יהודים קדושים את עצמם למען עם ישראל בארץ הקודש, עלינו להתבונן באופן המלחמה הרוחנית הנדרש מאיתנו ומכל מי שלא יוצא לשדה הקרב הפיזי. מלחמות ה' הן לא מלחמות של חיל ושל כוח, הן לא מאמץ פיזי וגבורת הגוף. מלחמות ה' האמיתיות, הקרב על החיים הרוחניים שלנו – כל אחת בביתה, בחייה הפרטיים, נעשה על ידי… ספר! העמקה ברצון ה', הרחבת הדעת היהודית שלנו, תורה ותפילה הן הדרכים לצלוח את מלחמת היצר בכלל, ובעת הקשה הזאת בפרט.
כשכואב וקשה ואת כמעט עוזבת ידיים – תפתחי ספר, תלמדי רעיון חדש, תקראי פרק תהילים אחד בכוונה ובעיון. "בספר (נעשות) מלחמות ה'".
