היי, נעים מאוד,

אני מיכל פיגנבלט, נשואה ואמא לשישה ילדים, מנחה ויועצת להורים, מורים וזוגות בגישת שפר,

מנחה סדנאות ומעבירה ייעוץ פרטני להורים ולזוגות. 

אני שמחה מאוד להציג בפניכן את המדור החדש, שבו נעסוק בנושאים הרלוונטיים לכל אמא,

נקיף נושאים שעולים בכל בית, נעמיד דברים שראינו עד כה כאמיתות על שולחן הניתוחים ונבחן אותם בשנית.

כדי שהנושאים שבהם נדון יובנו, אתן לכם דוגמאות מתוך הבית שלי ודוגמאות נוספות שעלו בסדנאות ובמפגשי ייעוץ שהעברתי.

(הפרטים יישונו בשביל הפרטיות, כך שאין סיכוי שתזהי מישהי שאת מכירה 🙂)

מידי פעם אתן לכם גם משימה מעשית פרקטית כדי להוריד את הידע וההבנה לקרקע של המציאות.

תוכלו לשלוח שאלות במייל, ולקבל תשובות במדור.

מאחלת שנעבור דרך יפה יחד, 

ובעז"ה יהיה מעשיר ומועיל.

בהצלחה!

מי אחראי כאן?

"כשאני מגיעה לעבודה אני נושפת כאילו רצתי מרתון ועליתי את האוורסט פעמיים", אמרה לי אמא.

למה באמת את מותשת כל כך? 

"בכל בוקר אני עושה הכול – מלבישה, מכינה אוכל, מכניסה לתיקים ולילקוטים, ממלאת בקבוקים, מסרקת, מסדרת, דוחפת, ממריצה, מצ'פרת, מוותרת ועוד". 

והילדים?

"חולמים, מתנהלים לאט לאט. אם אני לא הייתי שם, הם היו מגיעים למוסדות ב-14:00 בצהריים, אם בכלל…"

"הילדים שלך לא עצלנים ולא רעים", אמרתי לה, "הם פשוט לא רואים".

סיפרתי לה על חברה שבעלה באופן קבוע ממלא את הדלק ברכב, אף ששניהם משתמשים בו.

פעם אחת, תוך כדי שנהגה ברכב, בעלה התקשר ואמר לה שתסתכל על מד הדלק, כי הוא לא הספיק למלא ושכח להגיד לה. היא נבהלה מאוד כשראתה שהנורה שמסמנת שאין מספיק דלק באוטו – נדלקה, והיא אפילו לא שמה לב לכך.

לתופעה הזו קוראים 'עיוורון סלקטיבי'.

היא רואה, אבל עיוורת לגבי מה שלא בתחום אחריותה.

זהו טבע אנושי. אדם לא מבזבז אנרגיות סתם – למשל על משהו שלא בתחום אחריותו.

אם את הופכת להיות ה'שעון' של הילד שלך בבוקר, הוא לא צריך אפילו להסתכל בשעון.

אם את דואגת בכל יום שיהיו לו אוכל ומים בילקוט – הוא לא יזכור אם האוכל והמים נכנסו לילקוט.

אם את מלבישה אותו בכל בוקר – הוא ימשיך לשחק בפיג'מה.

אם את עושה הכול כדי שיצא עם חיוך מהבית, ז"א שאם הילד כועס את מרצה, מצחיקה, משכנעת, דואגת, אשמה, נותנת ממתק, מענישה – העיקר שישמח, הוא מקבל את המסר בלא מודע: "חמוד, אני פה בשביל לשמח אותך, אין לך בשביל מה להתאמץ".

אם את רוצה שהילד יתחיל לפקוח את העיניים, לשים לב למה שקורה סביבו – כדאי לך להעביר אליו תחומי אחריות בהתאם לגיל וליכולת שלו.

מה תכל'ס?

ערכי לעצמך רשימה (אפילו קצרצרה) של תחומים שלדעתך הילד שלך יכול לקחת עליהם אחריות.

בגיליון הבא נדבר על: איך מעבירים אחריות?