בכל שנה, שבוע לפני שמברכים את חודש שבט, כשאסתי מתקשרת ביום שישי לאחל 'שבת שלום' להוריה, אמא שלה שואלת אותה אם היא זוכרת שהם מוזמנים לליל ט"ו בשבט ל'טיש פירות'. אסתי מרגיעה אותה כמו בכל שנה ש"בוודאי", ו"ברור", ו"שלא תדאג", שהם אצלה והיא תכין עוגת פירות.
השנה אסתי חשבה שהגיע הזמן לחגוג לבד.
אסתי אוהבת להפיק אירועים, והיא אוהבת שהכול מוקפד ויפה עד אחרון הפרטים. לכן היא תתאים לכלים החלביים שלהם מפה חדשה מעניינת, פורחת, ותכין סיפורים בשבח פירותיה של ארץ ישראל, שהילדים ייהנו לשמוע, ואולי תוסיף חידון או משחק.
מדי בוקר בלכתו לכולל חוצה חיים את השוק, והוא יוכל להשוות מחירים של פירות ולקנות פירות משובחים. אבל כשהגישה לחיים את רשימת הפירות הארוכה, הוא זקף את גבותיו.
"לְמה כל זה, אסתי? מה את מתכננת?"
"ליל ט"ו בשבט. השנה נישאר בבית, לבד, בצורה ובסגנון שלנו. הילדים ישמחו מאוד לעשות את זה בבית…".
"אצלנו בבית לא נהגו כך. סדר ט"ו בשבט הוא לא הלכה, הוא רק מנהג שהולך ומתפתח בשנים האחרונות. זה לא נראה לי".
אסתי תולה עיניים בחיים: "למה לא? נכון שלא נהגו, אז מה, מה הבעיה בזה?".
נכון, חיים צודק לחלוטין. ליל ט"ו הוא מנהג שהתפתח במשך השנים והוא לא חג דאורייתא. ליל ט"ו בשבט לא דומה לליל הסדר, בוודאי לא מבחינת המחויבות ההלכתית, וודאי שאין בו מהקדושה ומהמשמעות של ליל ראש השנה. כן יש בו את המשמעות והרמזים, הסוד והקדושה שחכמי הקבלה גילו לנו ולא בכל בית מקובל לנהוג.
מלבד זאת יש בו משהו חזק נוסף שאתם יכולים להעביר לילדים שלכם. משהו שימי השגרה לא מאפשרים, והערבים העסוקים של מקלחות ושיעורי בית וארוחת ערב חפוזה לא מפנים לו מקום: הווי משפחתי וזיכרונות.
העולם הרוחני של ילדינו נבנה עם השנים, ואנחנו, כהורים, אחראיים במידה רבה על בנייתו. יש לו שלושה רבדים: מעשי, אינטלקטואלי ורגשי. הרובד המעשי שהוא הבסיסי ביותר, נבנה בשנים הראשונות על ידי חיקוי. אנחנו הדגם הבסיסי ביותר שילדינו מבססים עליו את הקשר שלהם עם אלוקים. ככל שהם גדלים נוספים להם ידע והבנה שמעבים את הרובד האינטלקטואלי. הרובד הרגשי הוא זה שעושה את החיבור בין שני הרבדים, והוא שנותן להם כוח ותוקף.
הפיכת קיום מצוות בבית לעניין מהנה היא חשובה. היא תורמת ליצירת חיים שמחים ומהנים במובן העמוק ביותר. היא ממקמת את המצוות בהקשר חיובי ומסייעת לילדים לחוות אותן לא כמגבלות או כמשימות הקשות לביצוע, אלא כאמצעים למציאת שמחה והנאה, ובכך היא מעבה ומחזקת את הרובד הרגשי של עולמם הרוחני ואת הקשר שלהם לקדוש ברוך הוא.
אסתי וחיים, יש ביניכם הבדלים ברוח, בגישה, בדקויות. כל אחד מכם הביא איתו מטען שונה. לכל אחד מכם יש תפיסות וצרכים שונים, ולכן לא ייתכן שתסכימו ביניכם על כל דבר. אבל על הפיכת קיום מצוות בבית לעניין מהנה בוודאי יש לכם הסכמה. רוחות סוערות בחוץ, אתם משקיעים מחשבה ותפילות רבות כדי להגן על ביתכם, כדי לשמור על טהרתם ותומתם של ילדיכם. היאחזו בכל הזדמנות, קטנה או גדולה כדי לבנות לילדים זיכרונות מתוקים של הווי משפחתי חמים. עבו בכל דרך את החוויה הרגשית החיובית שנוגעת לתורה ולמצוות. זה יכול להיות בשירה, בחידונים, בהצגה, בסידור הפירות על הצלחות ובעריכת השולחן. כך תמחישו לילדים שקיום המצוות הוא לא רק משהו שאנחנו חייבים לעשות, אלא משהו שחי בתוך ליבנו ומעורר אותו.
