אמא טובה היא אמא ש:

מכינה בכל יום אוכל טרי,

מגישה לילדים אוכל בריא ומזין,

אופה עוגיות ומאפים,

מפנקת את הילדים בפינוקים שונים,

שומרת על הבריאות של הילדים ולא מאפשרת להם לאכול רעלים כגון ממתקים,

משחקת עם הילדים על הרצפה,

מדברת עם הילדים,

מחמיאה לילדים,

מחבקת את הילדים,

מספקת שעת איכות לכל ילד,

מספרת סיפור לפני השינה,

נותנת חום ואהבה לילדים,

חוגגת לילדים ימי הולדת.

אמא טובה היא אמא ש:

לא צועקת בבית,

לא מתעצבנת על אף אחד,

היא אמפתית, מכילה, רגישה, נעימה, תומכת.

לכל אמא יש רשימה של תנאים מודעים (חלקם לא מודעים) המגדירים מי היא אמא טובה.

זאת אומרת, אני אמא טובה רק אם אני עומדת בכל התנאים האלו, או לפחות ברובם.

אז איפה נוצרת הבעיה?

כשאמא לא מצליחה לעמוד ברשימת התנאים שהיא הציבה להורות טובה. ומכיוון שהיא תלויה בתנאים, אז היא מרגישה אשמה (מכירות רגשות אשמה?)

ולמה לא לעמוד בתנאים ולהיות פשוט אמא טובה?

בואי נעבור שוב על חלק מהרשימה:

מכינה לילד כל יום אוכל טרי – ומה אם היא לא הייתה בבית יום אחד? או שהיא בתקופה לחוצה?

שומרת על הבריאות של הילדים – ומה אם הילד קיבל שקית ממתקים ביום הולדת של חבר?

מספרת סיפור לפני השינה – ואם היא צריכה לצאת מוקדם לאירוע?

הגיעה אלי אמא לפגישת ייעוץ, ובמהלך הפגישה היא סיפרה שלרוב היא מרגישה שהיא אמא לא מספיק טובה. “אני הרבה ‘אוכלת את עצמי’ סביב ההורות שלי”, היא אמרה. למשל, מבחינתה, אמא טובה נמצאת בבית פנויה כשהילדים חוזרים מהמוסדות. “גם ככה הם חוזרים כמעט ב-16:00 ויש לנו רק כמה שעות להיות יחד”, היא הסבירה. אז איפה הבעיה? בזמנים שבהם היא צריכה להיות מחוץ לבית בשעות האלו, או שהיא באמצע לעשות משהו חשוב, או היא עייפה ונחה קצת והם בדיוק חוזרים.

הסברתי לה: “יש לך אפשרות לבחור. את יכולה להשאיר את עצמך תחת התנאי של ‘אני אמא טובה רק אם אני מקבלת את פני הילדים כשהם חוזרים הביתה’. אז, כשתוכלי לממש את התנאי – תהיי מרוצה ותרגישי אמא טובה, וכשלא תצליחי – תהיי מתוסכלת ותרגישי אשמה. לעומת זאת, את יכולה לבחור להבין שאין באמת שום תנאי להורות שלך. אז, בין שתקבלי את פניהם ובין שלא – בהתאם למה שתבחרי ותחליטי באותו זמן – תהיי אמא ללא תנאי”.

ולגבי התנאים מהסוג של: אמא טובה היא אמא שלא צועקת לא מתעצבנת, תמיד מכילה ואמפתית ואוהבת.

ומה אם את פשוט בן אדם ועוד לא הגעת לדרגת מלאך?

ועוד משהו. שימי לב רגע, האם כשצעקת על הילדים זה היה כשחזרת מהעבודה עצבנית והם ישבו ושיחקו יפה ושאלו במתק שפתיים, “מה אפשר לעזור?” או שהם רבו, צעקו, התחצפו ולא הקשיבו, ובנוסף את חזרת עצבנית?

בואי תעצרי לרגע ותחשבי.

מי נתן לך את הילדים שלך?

אבא יקר שאוהב אותך ודואג לך כמו לילדים שלך.

הוא נתן לך אותם מתוך ידיעה שאת בן אדם, שטועה, שנופל וקם, והוא רצה שתעשי את התפקיד שלך, שהוא – להוביל בכל מצב.

ומכיוון שההורות ניתנה לך מלמעלה, התנאי היחיד להורות שלך הוא עצם העובדה שילדת את הילדים שלך.

את האמא שלהם.

אין אמא טובה.

יש אמא.

ואת האמא.