"היא אף פעם לא שמה את הכביסה בסל, וגם כשהיא כבר שמה, זה אחרי שביקשתי שוב ושוב, התעצבנתי, צעקתי, כעסתי ואיימתי", העלתה אמא בסדנת הנחיית הורים את הדילמה עם בתה בת ה-10.
ההתנהגות הזאת היא חלק מעוד כמה התנהגויות של אותה בת, אבל הכביסה היא דבר שחוזר על עצמו בכל יום מחדש.
"לפעמים", אומרת האמא, "אחרי שאני יוצאת מדעתי אני אומרת לה, "למה את לא יכולה לעשות כלום? למה את חושבת שכולם צריכים לעשות הכול בשבילך?"
ההתנהגות של הילדה בהחלט תמוהה.
מה הכי קל לילדה, לשים את הכביסה בסל או לא?
כמה מחירים כמו אווירה לא טובה, אמא עצבנית ומתוסכלת – היא משלמת כאשר היא לא שמה את הכביסה בסל?
שאלתי את אותה אמא מה דורש ממנה מאמץ גדול יותר, לשים את הכביסה בסל או לנסות להביא את הילדה לעשות זאת. היא אמרה שכמובן, קל לה יותר לשים את הכביסה בעצמה, אבל היא לא יכולה לעשות זאת כי היא חייבת לחנך את הילדה.
"אם אני אוותר לה מה היא תהיה בסוף? ילדה חסרת אחריות, אנוכית, רואה רק את עצמה וכולם משרתים אותה".
"ומה היא כיום?", שאלתי.
"היום היא ילדה חסרת אחריות, אנוכית, רואה רק את עצמה וכולם משרתים אותה", אמרה האמא.
"אז בעצם, כל המאמצים שאת משקיעה כדי שהיא תלמד כבר לשים לב לסביבתה, לקחת חלק, להתחשב – עד כה לא נשאו תוצאות".
"אז מה, אני אוותר לה? מה עם חינוך?"
"את צודקת", אמרתי לה, "תפקידך לחנך אותה".
אבל בואי נעצור רגע ונבדוק – מה זה חינוך?
האם לבקש מיליון פעם, לצעוק, לאיים, להתעצבן, ובסוף להתייאש ולהתאכזב – נקרא חינוך?
שימו לב, האם הילדה יודעת שצריך לשים את הכביסה בסל?
היא פשוט לא עושה את זה, אבל זה חזק אצלה וברור לה כשמש בצהריים שכך צריך לעשות וכך מתנהל בית.
חינוך הוא לא הניסיון לשלוט בהתנהגות של הילד. הוא לא ניסיון לכפות עליו להתנהג בצורה מסוימת.
חינוך הוא להראות לילד דרך, להוביל אותו בדרך שבה את רוצה שהוא יתחנך.
אותה אמא החליטה שהיא לא מעוניינת להמשיך להוציא כל כך הרבה אנרגיות כדי שהילדה שלה תשים את הכביסה בסל. מכיוון שהילדה כבר יודעת היטב מה נדרש ממנה לעשות, אולי היא תזכיר לה פעם אחת כאשר תראה את הכביסה על הרצפה.
המפגש הבא התקיים שבועיים אחרי שהאמא העלתה את הדילמה. חזרנו לאותה אמא ושאלנו מה עם הכביסה. האמא הופתעה לרגע וחייכה. היא אמרה שכמה ימים אחרי המפגש הקודם,
היא בעצמה שמה את הכביסה בסל כל יום, או מישהו אחר מבני הבית. "עכשיו, כשאתן שואלות", היא אמרה, "אני שמה לב שבשבוע האחרון לא ראיתי את הכביסה שלה. כנראה הילדה שמה אותה בסל".
כמו בכל דבר בעולם הזה, אנחנו מופקדים על הדרך – ההשתדלות. הקב"ה אחראי על התוצאות.
גם בנוגע לחינוך ילדים – התפקיד שלנו הוא להראות לילדים שלנו דרך טובה, ללמד אותם איך, מה ומתי.
התוצאות הן בידיים של הקב"ה.
זה מייאש?
לא. כי הקב"ה רוצה את טובתנו ואת טובת הילדים שלנו, אז אנחנו באמת לא חייבות לדאוג.
