נודה לך… ארץ חמדה טובה ורחבה
בפרשתנו מופיעה הפרשייה המפורסמת של בנות צלפחד, שאביהן מת במדבר ללא בנים ולפיכך לא זכה בנחלה בארץ ישראל. הן טוענות לפני משה רבנו: “לָמָּה יִגָּרַע שֵׁם אָבִינוּ?” טענתן של בנות צלפחד לא הייתה – מדוע ייגרע חלקנו? הן שואלות על חלקו של אביהן. אבל רגע, מה לאדם מת ולחבל ונחלה בארץ? כיצד הוא יכול ליהנות מירושה גשמית זו או אחרת? בנות צלפחד לא מזכירות את שם אביהן כמניפולציה רגשית, חלילה. הן מתכוונות ברצינות רבה לכך שאם הן לא תקבלנה נחלה – תהא זו פגיעה בשמו של אביהן. אבל כיצד ניתן להבין זאת?
עונה על כך הרב נבנצאל שליט”א: “כוונתן הייתה לתקן את נשמתו. הן מבינות “כי מעלה גדולה יש לארץ ישראל, ומי שיש לו בה חלק, חשוב הוא כחלק עולם הבא” (‘אבן עזרא’, בראשית).
הבנתן? ארץ ישראל היא לא ארץ גשמית, היא נחלה רוחנית גבוהה עד מאוד. אנחנו נמצאות כעת בימי בין המצרים, ימי האבל על החורבן הנורא שעבר על עמנו וטרם תוקן.
שורשיו של החורבן הם באותו לילה שבו ישבו בני ישראל במדבר ובכו בכי של מאיסה בארץ הטובה, בכיה של חינם.
התיקון של אותו חטא קשור באהבת ארץ ישראל, בשמירה על כבודה וקדושתה, בהכרת טובה על הזכות לחיות בה, בעשותה משכן לה’. דורות רבים כל כך לפנינו ביקשו, התחננו, בכו, ייחלו, קיוו והתפללו לעלות אל הארץ הקדושה, לחונן את עפרה – והנה זוכות אנו לכך, ויש תחושה שהזכות הזו ברורה ומובנת מאליה. לא, היא לא. והיא מחייבת אותנו לנהוג בארצנו כבארמונו של מלך.
ואולי למי שמחפשת רגע ביום לזכור שאנחנו בימים לא רגילים המצריכים מאיתנו התבוננות פנימה ותיקון – אפשר להציע בימי בין המצרים הללו לומר ביתר כוונה ושמחה את ברכת “הארץ” בברכת המזון. להודות על שזכינו וקיבלנו ולבקש על כל הטוב שעוד מצפה לנו.
