אסתי אוהבת מאוד פאי פקאן. את הפאי הזה היא אוהבת לאכול בבית קפה קטן וחמים ברחוב ישן וציורי, ודווקא עם חיים.
מדי פעם הם מפליגים בקו 34, הודפים את דלת הזכוכית של בית הקפה ונכנסים פנימה. מתיישבים ליד השולחן השלישי שסמוך החלון, מקבלים את התפריט, מעיינים בו ותמיד מזמינים לבסוף פאי פקאן לאסתי ועוגת גבינה (ללא סוכר) לחיים. ריחו המנחם של הקינמון ומתיקותה של העוגה נוסכים באסתי שקט. הרוטינה התובענית, ראש הצוות הקטנונית והכביסה שנשארה בבית, דוהים מעט. הם מאריכים שבת, הרבה אחרי שספלי הקפה נלגמו עד תום, הרבה אחרי שסיימו לאכול את משולשי העוגה הנימוחים. אסתי מספרת על היום שחלף, על סתימת השורש של שירה, על שני שנפלה היום במעון ועל כך ש"זמן רב לא היינו אצל ההורים שלך", וחיים מספר על שיחתו עם הרב של יונתן על המבחן האחרון שלו, שלא היה מזהיר במיוחד. הם חוזרים הביתה. הילדים נמים בשלווה. אסתי משלמת לבייביסיטר ומסתכלת סביבה. הבית נשאר כמות שהוא. שום גמד טוב לא קיפל את הכביסה או מֵרֵק את הסיר החרוך שממתין מאמש בשקט בכיור הבשרי. אבל הנינוחות והרגיעה שחשה מאפילים על המשימות הרבות שחיכו לה ומעלים חיוך על שפתיה. חיוך שלא מש גם כשהיא עומדת מנומנמת מול המראה ומצחצחת את שיניה…
החיים שוטפים. הם מזמנים לנו מצבים מורכבים ומטלות שונות ומגוונות שהולכות ומתרבות ככל שהמשפחה גדלה וככל שעוברות השנים.
כל פינה צריכה מירוק מפעם לפעם. כל טלפון סלולרי דורש הטענה, וגם את קופסת העוגיות שבמזווה יש למלא. שגרת החיים העמוסה מחייבת לצאת מדי פעם לפסק זמן, לא עם הילדים (להם מיועד זמן אחר), אלא עם בן הזוג. זמן שבו עוצרים בכוח את השגרה ויוצאים לטיול, לסופשבוע, לארוחה או להליכה או לכל דבר אחר שיהווה חוויה נעימה, יעזור למלא מצברים ויאפשר לחדש כוחות כדי להמשיך במשימות החיים. לכל זוג התדירות שנכונה לו למלא את מצבריו. כשמורכב מדי לצאת למספר ימים, אפילו יציאה בערב לסיבוב בשכונה יכולה לחדש את הכוחות (בתנאי שמשכילים להדמים את הסלולרי). חשוב לשים לב למלא את המצברים לפני שהם מתרוקנים, ולא להגיע למצב של שחיקה, נרגנות וחוסר מצב רוח.
אבל מעבר לאותן הזדמנויות התאווררות נחמדות, החשוב יותר הוא זמן קבוע לשיחה. אני יודעת, אסתי, שאתם מדברים. כל הזמן את מדברת עם חיים. בבוקר, לפני שאתם שולחים את הילדים, בערב ובלילה וגם במהלך היום, בטלפון. אבל אם אתם רוצים משהו משמעותי לחיים המשותפים שלכם, עליכם להקדיש זמן קבוע למפגש. לא שיחה על רופא השיניים וגם לא על הסעה לחתונה של האחיין. זמן שבו הכול עומד ואתם לומדים לשתף זה את זו בחוויות קטנות, ברגשות, בתכניות ובחלומות שאין להם מקום בתוך היומיום, מתוך נחת ויישוב הדעת ובהקשבה אמתית. זה זמן שבו את יכולה לשבח את חיים על דברים שעשה למענך או לספר לו דברים שהתרחשו במשך השבוע. כך יקבל הקשר שלכם עומק ומשמעות. הוא ילך ויעמיק כל שיעברו השנים ותהיה לו משמעות גם כשהילדים כבר יפרחו מהקן.
לזוגות רבים בעולם יש קשר זוגי נפלא, אבל קשר זוגי יהודי הוא משהו אחר. בראש ובראשונה הוא רוחני, ועל הקשר הרוחני רובצים קשיים רבים. אם לא נשקיע בפיתוח הקשר הרוחני, נמצא את עצמנו עסוקים רק במטלות הטכניות היומיומיות. נכון, כשאנו מסייעים זה לזה, מתחזק גם הקשר בינינו, אבל הצד הנשמתי של הקשר שלנו יהיה דל וחסר. זה לא משהו שאפשר יהיה להצביע עליו. אלו יהיו תחושות שעולות מרבדים אחרים, עמוקים יותר. געגוע לדבר האמתי. טיול רחוק, שיחת נפש מקרבת, קניית שמלה חדשה או יציאה למסעדה – מהנים ככל שיהיו, לא באמת ירגיעו אותם. אפילו לא המשובחת שבעוגות הפקאן.
קשר רוחני ירקם על ידי עיסוק משותף בדברים רוחניים. לימוד משותף, כן, לימוד משותף. מה שלא עשינו שנים, מאז שסיימנו את הלימודים.
לכל זוג מתאים משהו אחר, סגנון אחר או נושאים אחרים. אפשר ללמוד הלכה, פרשת שבוע או פרקי אבות, ובלבד שיהיה גבוה מהיומיום.
אחרי שתסגרו את הספר ותחזירו את ספלי הקפה לכיור, הבית יישאר כמות שהוא. תגלו ששום גמד טוב לא קיפל את הכביסה או מֵרֵק את הסיר החרוך שממתין מאמש בשקט בכיור הבשרי, בזמן שלמדתם. אבל רגע לפני שאסתי תעצום את עיניה, תחושה מתוקה תעלה בה. משהו חמקמק שהיא לא יודעת לתת לו שם, אבל הוא ממלא אותה בסיפוק ובשמחה אמתית.
