מבחן אישיות על ידי ציור עץ
יש דמיון רב בין העץ לבין חיי ומבנה האדם – השינויים החלים בעץ עם חילוף העונות, כיוון הגדילה מלמטה למעלה, מקטן לגדול, המיצוי שבפרי, ההמשכיות, השלכת בתקופת הקור, העמידות כנגד איתני הטבע או מאידך התלות בהם, השימוש המגוון בעץ והקבלות רבות אחרות הדומות מאוד לחיי האדם.
גם שלושת חלקי העץ – השורשים, הגזע והצמרת – מקבילים לחלוקות שונות, רוחניות, נפשיות וגשמיות באדם.
אלה ואחרים יוצרים הזדהות רבה עם העץ בלב כל אדם ומכל תרבות. כאשר אדם מצייר עץ, הוא למעשה מצייר את עצמו, ומכאן הבסיס להיותו מבחן השלכתי.
“חותם יד כל אדם בו” – האומנם?
כתב היד נוצר במוח. ייחודיותו של כתב היד נובעת מהעובדה שהוא תוצר של מוח שהרכבו מסוים. כל המרכזים במוח קשורים זה בזה, ובתוכם מרכז הכתיבה. מכאן שכל מה שהמוח חולש עליו בא לידי ביטוי בכתיבה ובציור, באופן הגרפי. הסימנים הגרפיים הם שפה לא מילולית. הגרפולוג הוא מעין מתורגמן למילים.
כדי שיתאפשר ציור ספונטני, ציירו עכשיו עץ על דף חלק. בהמשך תוכלו לראות את תכונותיכם ואת סיפור חייכם על פי ההסברים.
אנו רגילים לחלק את העץ לשלושה חלקים – הצמרת, הגזע והשורשים.
נתחיל בצמרת המספרת על ההווה, על התפקוד היומיומי, על מידת המרץ שרגיל המצייר להשקיע בפעילותו ועוד.
צמרת המצוירת בקו עגול, מאלתר וקליל, מספרת על אישיות נוחה וסתגלנית.
כשיש פתחים בין סלסולי הצמרת, ניכר שיש יחסי גומלין טובים עם הסביבה.
אפשר לצייר צמרת בקו זהיר, מתוכנן ואיטי, כאשר כל הפינות סגורות והקווים מתחברים. זה מעיד על אדם שקול, זהיר, שאינו סובל שינויים והפתעות. הוא ייטה פחות לשתף אחרים בחוויותיו.
מי מצייר צמרת ללא קו מסגור, למשל עץ ענפים?
אלה שבונים את אישיותם מבפנים יותר מאשר בעזרת הוראות מבחוץ. ענפים יוצאים זה מזה בצורה שיטתית ויוצרים זוויות, לא קו עגלגל, ולכן מעידים על אופי עקבי ומחייב.
כאשר ניכרת צורת עלים של ממש בצמרת, הם מספרים על רגשות.
הרבה עלים מעידים על עולם רגשי מפותח או דומיננטי. עלים או פירות נושרים מספרים משהו אחר. הם היו מחוברים, היו חלק מהעץ, ועכשיו הם לא. זהו סיפור על תחושת אובדן, פרידה או צער.
אך לאט, לא להיסחף. בעלי יד אומן יכולים לצייר לפעמים לפי צו הרמוני או צורך בקומפוזיציה מסוימת ולכן הם ייטו להתעלם מצו ליבם הטבעי.
בכלל, חשוב לזכור שיש מקרים, גם אם נדירים, שהציור אינו מיטיב לשקף את האישיות.
למשל, אם אדם לוקה בקושי כתיבה מולד (דיסגרפיה), כתב ידו וודאי שציורו, לא יבטאו את תכונותיו, את אישיותו או את מצבו הפיזי.
שברים בעצמות היד והזרוע, ראומה או, חלילה, בעיות נוירולוגיות, כמו גם סוגים מסוימים של תרופות, משבשים את המעבר מהמוח אל הדף ואינם משקפים כראוי את אופיו של המצייר.
לאחר אזהרה חמורה זו נוכל לחזור לתוספות שבצמרת.
מי מצייר פרחים?
נכון, האופטימיים הנצחיים, המתפנקים והמטופחים, אבל גם אלו שמשמרים את ילדותיותם. כמובן, משנה מאוד אם ציירה כך נכדתך או אימך, שתאריך ימים בבריאות…
פרחים שובים לב, אך עלינו לזכור שהם נובלים במהירות. מי שיש לה חברה אחת מגיל 6-66, סביר שלא תצייר פריחה בצמרת דווקא, אלא תצייר פרחים מהאדמה, עמידים יותר.
פירות בצמרת מדגימים אדם הפועל למען מיצוי עצמו, כמו שבטבע המיצוי של העץ הוא הפרי.
הגזע משקף את צורת הצמיחה שלנו.
האם הילדות הייתה קשה בעבורנו? האם חווינו טראומות? האם גדלנו מתוך תחושת מוגנות?
גזע המתרחב בתחתיתו מראה על הרגשה של יציבות.
עלינו לבדוק את היחס בין הגזע והצמרת. האם גודל הגזע מספיק כדי לשאת צמרת מפותחת ביציבות? על פי רוב, כשהגזע קטן ביחס לצמרת, נראה שההתפתחות של המצייר לא נובעת ממה שקיבל בביתו ובילדותו.
גזע מאסיבי ועבה מראה שהמצייר חב את כוחותיו למטען שקיבל בצעירותו. אם הגזע ממשיך ועולה לתוך הצמרת, מודגשת החשיבות שמייחס המצייר גם כיום לתכנים ולעוצמות שספג בבית ילדותו.
לעיתים אנשים כבדי משקל מציירים גזע עבה. חולות אנורקסיה המרגישות עצמן שמנות בעוד הן צנומות עד סכנת חיים, מציירות גזעים עבים מאוד. ממצא זה מלמד ומדגיש שכולנו מציירים את מה שאנחנו מרגישים ואיך שאנחנו תופסים את המציאות במוחנו, ללא עיבוד, טיוח, העמדות פנים או נימוסים טובים, גם כאשר אין הדברים נכונים בשיפוט אובייקטיבי!
גזע פתלתל שעבר התגמשות מעיד על השפעות מבחוץ שעיצבו את האופי וצורת החיים. לא תמיד מדובר באדם שקל מדי להשפיע עליו, תמיד צריך לקחת בחשבון שמרכיבי החיים נכפו עליו שלא כרצונו. לכיוון ההתגמשות של הגזע יש חשיבות בפרשנות. התגמשות שכזו יכולה להופיע גם אצל רקדניות העוסקות תדיר בתנועה.
ענף כרות היוצא מן הגזע מראה, כמו העלים הנושרים, על משהו שהיה חלק ממני וכעת הוא איננו. במקרים רבים מדובר בתחושת אובדן.
מניסיוני, יש מקרים שענף כרות מדגים משהו שהתפתח שלא במקום או בזמן הנכון, מכיוון שענפים לא יוצאים מאמצע הגזע אלא מחלקו העליון. אז אולי טוב שתהליך שקורה שלא בזמנו, נפסק ונכרת.
לעיתים מופיעה ‘עין’ בגזע. אם לא צוירה העין כמוטיב אומנותי בלבד, היא מראה על התמודדות רגשית מאומצת. הרבה פעמים מצוירת העין בצורה אליפטית במרכז ומראה את ההתמודדויות של גיל ההתבגרות. בעצם, לכל הצללה בגזע יש חשיבות. בדקו את מיקומה. על פי הערכה של אורך הגזע וגילכם, תוכלו לשער את הגיל שבו חוויתם קושי רגשי.
גזע ששני צידיו מתקרבים זה לזה עד שכמעט אין מעבר ביניהם, מספר על מי שחש שאין די מעבר לחיות שלו. מחלה כרונית או סכנת חיים שיצאו ממנה, יכולים להניב גזע שאין בו מעבר לחיות.
השורשים מראים על מה שהיה לפני שנולד המצייר. שורשים אינם נראים, ודאי לא במלואם. הם נסתרים, ואנשים מציאותיים מאוד לא נוטים לציירם.
יש מקרים שהשורשים מביעים את מקור יניקת הכוח והחיות של המצייר, ומראים על מידת היציבות שהוא חש.
שורשים וענפים הפתוחים בקצה מראים על רצון וצורך לקבל ולקלוט לתוכם, בין שזה רגש ובין שידע.
לפעמים מציין המצייר את סביבתו כפי שפנימיותו תופסת אותה. סביב העץ מצויר דשא גלי וזורם, או למי שיש קשיים בחברה – דשא קוצני וזוויתי יותר. דשא גבוה מראה על חשיבות החברה בעבור המצייר.
ניתן ללמד עוד פרטים רבים ולהוסיף עומק רב מאוד על הנאמר, אך לא במסגרת זו. על כל פנים, נגענו על קצה המזלג ובאופן סכמטי בהבנה ש”האדם עץ השדה” אינו פרזה בעלמא.
