אנחנו צועדות לקראת חג מיוחד ומשמעותי, חג מתן תורה. אני בטוחה ומאמינה שמהותו של היום מעוררת בך התרגשות. בנוסף, ללא סתירה, כעקרת בית וכאישה, נושאים נוספים נמצאים על הפרק. בין היתר תפריט החג והשלכותיו יכולים גם הם להעסיק אותך, אם לא לומר להטריד.
מנהג ישראל לאכול בחג השבועות מאכלי חלב. מנהג שכולנו נשמר החג הזה (אם לא בנסיבות בריאותיות שמונעות זאת).
מצווה לשמוח בחג, ודאי וודאי בקיום המנהגים והמצוות הקשורות בחג. לכן כדאי שנלבן עניין קטן, כדי שתוכלי להתפנות להכנות החג, וחשוב מכך, תוכלי לשמוח בחג שמחה שלמה.
אני פוגשת ושומעת נשים שיש בהן ציפייה לצד בהלה כשהן חושבות על שולחן החג החגיגי. מצד אחד, הן מצפות לאותם מטעמים מיוחדים, ומצד שני הן מבוהלות ומפוחדות לחוות שוב עליה במשקל.
אם את עוקבת אחרי תכנים שלי, את ודאי יודעת שמוצרי חלב אינם נכללים בהמלצות התזונה שלי במהלך השנה. למרות זאת אני לא חוששת ולא ממליצה להימנע מהם בחג, אלא לקיים את המנהג, ליהנות ממנו, ובעיקר להתנהל ללא פחד ונקיפות מצפון.
מעבר לכך שאני מאמינה שחריגה לעיתים רחוקות אינה תזיק לבריאות, אני מאמינה שהמצפון הוא שפוגע בבריאות. עקבי אחרי ותסכימי איתי גם את.
אז איך תאפשרי לעצמך שמחת חג ללא נקיפות מצפון?
- אל תגיעי מראש עם אמירה בסגנון “בחג הזה אני הולכת להגזים / ליפול / לחטוא…”
ראשית, כדאי להימנע משימוש במושגים של איסורים וחטאים. שימוש בפועל בחירה הוא ניטרלי לכל סוג של בחירה, והוא מאפשר לך מערכת יחסים נינוחה יותר מול האוכל.
שנית, נבואות עלולות להתגשם. כשאת מכריזה מראש על הגזמה, את לכאורה נותנת לעצמך לגיטימציה לאיבוד שליטה. במצב כזה את פועלת מתוך אופציה אחת בלבד והיא אכילה בהגזמה שלרוב תגרור אחריה תחושה לא נעימה, פיזית ורגשית. לא תוכלי לבחור אחרת כשהאופציה הנוספת לא קיימת במודעות שלך.
אמנם ההכרזה הזו הגיעה מתוך ניסיון העבר כחלק ממנגנון ההגנה של הנפש. יתכן כי כך אכן היה בעבר, כי לא ידעת להתנהל אחרת. אבל היום בוודאי יש לך ידע אחר, ויש לך במודעות אופציות נוספות להתנהלות.
הקדישי לעצמך כמה דקות חשיבה לפני החג, כשהאתגר לא נמצא במרחק הושטת יד. תחשבי באיזה אופן תאפשרי לעצמך הנאה ושמחת חג? היכן עומד הגבול בין הנאה לתחושת חוסר נוחות וחרטה? תכנני קווים כלליים לארוחה שלך ושנני משפט חדש: “בחג הזה אני הולכת לחוות שמחת חג מתוך בחירה ושליטה”.
- זה לא שחור או לבן. לפני שאת מקבלת על עצמך קבלות סגפניות כמו “אסתפק בקובייה קטנה מהפשטידה”, נזכיר לך שאין צורך ולא כדאי להיות בצד הקיצוני. אין צורך למנוע מעצמך את ההנאה מהארוחה, וגם אין צורך לחצות את כל הגבולות כדי ליהנות. דייקי את הציפיות שלך מעצמך לנתונים האישיים שלך. הציבי מטרה שתאתגר אותך, אך לא תמתח את החבל חזק מדי. כך יהיה סיכוי גבוה יותר שתעמדי במטרה ותהני לא רק מארוחת החג, אלא מתחושת סיפוק ושליטה.
- הקוד הלא סודי לאכילה מספקת ומהנה – הקשבה למנגנון רעב ושובע.
כשהאכילה שלנו נעשית ללא שיקול דעת, קל מאוד להגיע לאכילה עודפת, ואז בסיום הארוחה התחושה הפיזית תהיה מאוד לא נוחה. לצד רגשות האשם, מי יזכור בכלל את ההנאה?
איך אפשר אחרת? להקשיב לגוף. להיות מודעת לתחושת הבטן.
האם אני עדיין רעבה? או שאני אוכלת רק כי האוכל נגיש לי?
העלי את השאלות האלה למודע.
אפשר לדמיין לפני תחילת הארוחה איך את רוצה להרגיש בסוף הארוחה – איזה תחושה / רגש את רוצה שיהיו שם? כווני לשם.
