זוכרות שהיה החג?

היו מפגשים משפחתיים?

ודאי אתן מכירות את הסיטואציה שהמשפחה המורחבת נפגשת, סבא וסבתא ודודים. יש במפגש הרבה רגעים יפים, משפחתיים, בני הדודים משחקים יחד וכולם נהנים,

ואז מגיע הרגע שבו אחד הילדים שלך לוקח בכוח משחק מבן הדוד, ובן הדוד בוכה מרורים. את מנסה לפייס אותם ולהוכיח את הילד שהתנהג לא כשורה.

אחרי עשר דקות הכול נרגע וחוזר למצב הקודם.

על מה בדרך כלל תדברי באוטו עם הילדים? או לחילופין – באיזו הרגשה תצאי ועל מה תחשבי בדרך?

על החוויה, האווירה והכיף שהיו עם המשפחה המורחבת,

או על אותן עשר דקות מבאסות דווקא?

מעניין לשים לב שלרוב אנחנו רואות את המקומות שדורשים תיקון ולא את המקומות הטובים והיפים.

הרבה מהשיח שלנו ביומיום עם הילדים הוא: “תסדר את החולצה שלך”, “תראה איך אתה נראה”, “למה אתה מחזיק את הכוס ככה?”, “תשים לב מה אתה עושה” ועוד מגוון הערות.

כל זה נובע מתוך הרצון שלנו, כאימהות, לחנך, ליישר, ולתקן את הילדים שלנו.

כדאי שנתבונן קצת יותר לעומק ונראה מה באמת אנחנו רוצות לעשות בבית שלנו.

****

אם אני אומרת לך “תזכי לעשות תמיד טוב בעולם” – את תגדירי זאת כברכה,

לעומת זאת, אם אומר לך “את מאירת פנים, כשאני פוגשת אותך זה עושה לי הרגשה טובה” – זה יקרא בפינו מחמאה.

בפרשת בלק נשלח בלעם לקלל את עם ישראל ולא מצליח. בלק בא בטענה אל בלעם: “שלחתי אותך לקלל ובמקום זה ברכת את עם ישראל”. בלעם למעשה תיאר את המצב שראה בעם ישראל “מה טובו אוהליך יעקב, משכנותיך ישראל”. בכל זאת התורה מגדירה זאת כברכה, מדוע?

מכיוון שעין טובה, ראיית הטוב, מגדילה את הטוב ומהווה ברכה (מלשון בריכה-שפע) לאותו טוב.

ככל שאני רואה יותר את הטוב – כך הטוב תופס אצלי מקום רחב יותר, ובאמת מקבל ברכה, עוצמה ומקום.

מה את רוצה שיתפוס את המרחב?

מה את מעוניינת שיהיה על הבמה בבית שלך?

בכל ילד שלנו יש כ”כ הרבה מתיקות, יופי, טוהר, עוצמות, מיוחדות.

כל ילד הוא עולם של טוב,

אם רק נפתח את העיניים ונראה את הטוב, נוכל למלא את החלל בטוב.

מה תכלס?

השבוע בחרי אחד מהילדים (אפשר גם את הילד שמהווה אתגר גדול יותר כרגע) וכתבי בכל יום 7 דברים טובים עליו.

אשמח לשמוע איך הרגשת ומה חווית בעקבות המשימה.

מוזמנת לכתוב לי.