עמוק בתוכי, בעמקי לבבי,

מתחבא כבר אלפיים שנה –

מסתנן מחוצף, מרגל מיטבי,

לאויב שאף-פעם לא נכנע.

לא תמצאי אותו גם אם תתורי,

בפנים מסתתר הוא היטב 

בשלל הסוואות, מתייוון מיניאטורי,

משם את דרכי מנתב.

הוא סוגד לאופנה עדכנית וליופי,

ואומר לא לפרוש מן הכלל.

הוא מסביר שזה עסק של טעם ואופי,

וכך את אוהבת בכלל.

הוא מבהיר ברגישות ובטעם מושלם:

מיושן הוא בולט ומלכלך,

וצנוע מכל זה ללבוש כמו כולם,

ללכת כמו שהולך.

ויש לו הסבר לכל צבע ואורך,

ואין לו שני בסילוף,

על פי האופנה הוא מתווה את הדרך,

בשליפת תירוצים הוא אלוף.

ועד שאצליח אותו למגר,

מתפללת לשים אל הלב,

מתי זה קולו המרושע שמדבר,

בכישרון ציטוטים משלב.

ואז, כשאצליח אותו לזהות,

משלל קולותיי להפריד –

אוכל לקבל גם ציון של 'נאות'

בתעודת החיים הנצחית.