היום, ד’ שבט, יום פטירתו של גדול ישראל, רבי ישראל אבוחצירא זצוק”ל.
ה”בבא סאלי” נולד בראש השנה בשנת תר”ן בעיירה תפילאלת שבמרוקו. הוא הגיע לארץ בשנת תשכ”ד והיה מקובל ורב גדול, ונפטר בד’ בשבט תשמ”ד.
כבר מילדותו שמרו עליו הוריו בשמירה יתירה, משום שהם ידעו שיגדל ויהיה למאיר ישראל. אמו הייתה מצמידה את עריסתו לקיר בית המדרש, כדי שדברי התורה ייקלטו באוזניו עוד בשלב רך בחייו. מגיל שש היו הוריו מכסים את פניו בעת יציאתו מהבית, כדי שלא יכשל חלילה במראות אסורים וישמור על קדושתו.
בגיל שישה עשרה, נבחר לראש מתיבתא של ישיבת “אביר יעקב”. לאחר שלוש שנים, לאחר פטירת אביו הגדול, רבי מסעוד, מונה לתפקיד ראש הישיבה.
הוא היה מתנהג בקדושה עילאית. יומיום, בקיץ ובחורף, היה טובל במקווה גם אם המים היו קפואים והיה צריך לנפץ את הקרח קודם. לפני הטבילה היה מייחד ייחודים וכוונות שונות.
היה צם ומסתגף רבות. בסדר יומו היו שעות רבות המוקדשות ללימוד תורה ולקבלת אנשים המבקשים את תשובותיו וברכותיו ומעט מאוד שעות לשינה.
הוא היה פוסק הלכה עצום והיה לסמכות ההלכתית העליונה במרוקו. אך הסתיר את גודל שקידתו וידיעותיו בתורה כולה.
פירוש השם ה”בבא סאלי” הוא: האב המתפלל. ואכן היה אבי התפילה של עם ישראל, בכל שנות חייו מסר עצמו עבור עם קודש, כאב את כאבו של כל יהודי והשתתף בצערו. מכל שכבות הציבור נהרו אליו ואת כולם קיבל בסבר פנים יפות. הרעיף את אהבתו על כל אחד אחד, שפע ברכות וישועות הוריק עליהם מעמקי ליבו וברכותיו הקדושות לא שבו ריקם, תמך באביונים ובאלמנות, חיתן יתומים ויתומות, לכולם היה כמו אב אוהב.
אגדות רבות מסופרות בין יהודי מרוקו על תפילותיו שפעלו ישועות. בהיותו בארץ נתפרסם שמו גם בין יהודי אשכנז ורבים מהם, פשוטים וגם גדולי תורה, נסעו אליו להתבשם מתורתו ולהתברך מתפילותיו.
לפני פטירתו מלמלו שפתיו דברים אחדים, מקורביו הצליחו לקלוט את המילים: “תהא הליכתי כפרה לצרות עם ישראל”. ציונו הקדוש בנתיבות מהווה מוקד תפילה לכלל ישראל, ומדי שנה פוקדים את הקבר כרבע מיליון איש.
