יהודית דיקמן.
נושא הכסף וההתנהלות הכלכלית הזוגית הוא נושא רגיש ברוב הבתים בכל השנה אבל כשהחגים מתקרבים והקף הקניות גדל הנושא הופך לרגיש שבעתיים. איך מגיעים לחגים בצורה רגועה ובלי ויכוחים חסרי תכלית על כסף?
כמעט חגים. ואסתי מתכוננת. בראש השנה הם מארחים אז צריך להזמין בשר, יוני ושירה צריכים בגדים, שני צריכה נעליים, לעצמה היא גם צריכה משהו נחמד, וחיים צריך מגבעת חדשה. צריך להביא גם מתנה יפה לחמותה, וצריך גם סכך חדש כי האחרון ניזוק בהצפה במקלט. אסתי חוזרת הביתה כשידיה אוחזות בשקיות ממותגות. בהתלהבות היא פורשת את הרכישות החדשות מול עיניו, והיא שלמדה לקרוא כבר את האיש שלה, רואה את הרטט העצבני של נחירי אפו. חיים תוהה, זוקר את גבותיו במורת רוח: "את בטוחה שהיינו צריכים את כל הדברים האלה"? "הקשתות היו במבצע, וליוני הוספתי רק את האפודה החמודה, ולא יכולתי שלא לקנות גם את החולצה הקטנה הזו לשני" היא מתגוננת "ואת כל שאר הדברים היינו ממש צריכים". היא מוסיפה כמעט בלחישה, "וצריך היה גם לשדוד בנק" אומר חיים.
כמעט חגים, וההוצאות לקראת החג גדלות, המשכורת ממש לא. ולא זו בלבד אלא שהארנק חרוך עדיין מהוצאות החופשה. משפחה צעירה, שלושה ילדים, אסתי עובדת, חיים לומד, והם גם משלמים משכנתא, לא גדולה אמנם, אבל כזו שמבקשת את שלה מדי חודש.
אז צריך וצריך, באמת צריך? בהתנהלות משפחתית כלכלית הצרכים והרצונות לא ממש חד משמעיים בעיני כל אחד מבני הזוג, מקדחה נטענת לבניית הסוכה היא צורך בעיניו של חיים, אבל אסתי חושבת שהוא רצון מיותר, ואפשר להשאיל אותה בגמ"ח, אבל על בגד חדש, נעליים נוספות, ושני קינוחים בארוחה אחת אי אפשר לוותר.
התנהלות כלכלית היא אחת הדוגמאות בהם גברים ונשים פועלים אחרת. מורת הרוח של חיים מחוסר ההתנהלות האחראית, לכאורה, של אסתי בהיקף קניותיה, נובעת מהנטייה הטבעית שטבע בו הקדוש ברוך הוא, לאחריות לפרנסת המשפחה גם אם התברכת בבעל שתורתו אומנותו, והקושי שלו לגבי קשיי הנזילות, הוא הרבה יותר בסיסי ומעיק, זה לא רק קושי כלכלי, זהו קושי שיושב על מקום רגשי. הדאגה הזאת נמצאת במינון הרבה יותר נמוך אצל נשים. אנחנו נתעורר ראשונות לקולו של התינוק הבוכה, לא כי אנחנו יותר טובות אלא כי זו הנטייה הרגשית שקבלנו- כדי להמריץ אותנו לקום אליו ולטפל בו. מלבד הנטייה הרגשית המולדת, כל אדם גדל בבית שונה בו ההתייחסות לכסף היא שונה. כל אחד מבני הזוג מגיע למערכת היחסים עם סדרי עדיפיות ונורמות שונות בנוגע להתנהלות כלכלית נבונה וכן חסכים ומשקעי ילדות שעיצבו את דעותיו בנוגע לבזבזנות מול חסכנות.
על בסיס הבנות אלו , אפשר לצאת לדרך כדי לתכנן את הוצאות החג.
איך עושים את זה?
את ה'צורך' מבררים בבית, אסתי. הרתיחי מים לקפה, שבי עם חיים לפגישה זוגית בה תדונו בצורה נינוחה על המשך ההתנהלות הכלכלית. הגיעו לפגישה מוכנים עם רשימה מפורטת של כל מה שאתם חושבים שאתם זקוקים לרכוש בתקופה הקרובה.
הבינו שאין צודק ולא צודק, זוהי פגישה למטרת ליבון הדברים והבנת הצרכים השונים של כל אחד מכם. תקשורת נכונה בנושא כסף מתחילה קודם כל בהקשבה, באמפטיה ובנכונות לבוא אחד לקראת השני. מטח האשמות הדדיות לא תגרום לבן הזוג להסכים עם הצד שלך אלא להפך.
חשבו יחד מה באמת חסר לכם, מה אתם כל כך צריכים שאי אפשר בלעדיו, מהו צורך אמיתי, ומהו רצון שמתחפש לצורך. נעליים לוחצות, מגהץ ששבק או עששת הם צורך אמיתי שיש לפתור אותו, אבל שלוש קשתות חדשות לשירה שיתאימו לכל שמלה, יוכלו לחכות.
קצת מחשבה
נכון אסתי, אי אפשר להגיע בידיים ריקות וצריך להביא מתנה, אבל היא לא חייבת להגיע מחנויות ממותגות, ואפשר להביא במקומה עוגה משובחת, או תוספת מעניינת שיתקבלו בברכה ובשמחה. לא הכרחי להשקיע ברכיבים יקרים בכל המנות של תפריט החג, לוק חדש ולא שגרתי למוצרים בסיסיים יתן את תחושת החגיגיות באותה מידה.
אז צאו מהתפיסה שאחד צריך לצאת מנצח ואחד צריך לוותר, עשו סדר בדברים והגיעו להסכמה מתוך כבוד הדדי. אם תתנו לצרכים ולרצונות של בן הזוג מקום מכיל זו תהיה המתנה היפה ביותר שתוכלו להעניק לעצמכם לחג.
