בשבוע שעבר הלך לעולמו זקן ראשי הישיבות, הרב ברוך מרדכי אזרחי זצוק”ל.
ר’ ברוך מרדכי היה ידוע בשקידתו העצומה בתורה. חתנו סיפר שמעולם לא ראו אותו בפיג’מה. תמיד למד ולמד עד שנרדם.
בנו בהספדו סיפר שהוא היה חוזר הביתה מטיסות ארוכות, ומיד היה מתיישב לכתוב. לא הולך לנוח, לא להירגע, רק חוזר ללימוד התורה.
סיפר גם מישהו שהיה איתו כמה פעמים בטיסות לדרום אמריקה, שהוא היה יושב מתחילת הטיסה ועד סופה וכותב וכותב וכותב… ומדובר על טיסות לדרום אמריקה – 14 שעות ומעלה!
אהבת התורה שלו הייתה מעוררת השתאות. אדם שכל חייו סבבו סביבה, ועם זאת היה הכי מעורה עם הבריות, יודע לומר מילה לכל אחד, להתייחס לכל ילד.
התורה הייתה שמחת חייו, ובשמחה הזאת הדביק את תלמידיו. מכוח השמחה הזאת חיבר אנשים רבים כל כך לתורה, ורק כשזו שמחה אמיתית ומשובבת נפש, יש לה כוח להדביק אנשים אחרים…
מכוח אותה שמחה ואהבה היה בו האומץ לקום, להקים תנועה שכל כולה קריאת קודש לבוא להיות דבקים ולומדי תורה באמת. דורות של תלמידי חכמים שנולדו בזכות מחנות ‘בני תורה’.
סיפר אחיו, ר’ יצחק אזרחי, שבזמן בר המצווה של ר’ ברוך מרדכי, אביהם היה חולה מאוד ולא היה בבר המצווה, ור’ ברוך מרדכי הכין את הדרשה לבד. הציבור ששמע אותו יצא מגדרו מרוב התפעלות על גודל הכישרון שלו. ניגש אדם חשוב לאמא ואמר לה: “יש לך בן מוכשר כל כך, למה שלא יעזור קצת בפרנסה?” אמרה האמא: “אני מוכנה גם ללכת לעשות ספונג’ה בבתים של אנשים, כדי שר’ ברוך מרדכי יגדל להיות אדם גדול מאוד”.
עוד הוא סיפר, שפעם בתור בחור צעיר הוא ראה את אחיו ואת ר’ דב לנדו עומדים ומדברים בלימוד, אבל ב’קודים’: יש לי ראיה ממסכת X עמודY ‘ והשני עונה לו ‘אבל במסכת Z עמוד W יש סתירה לדבריך…’ הם שלטו כל כך בסוגיות, שאפילו לא היו צריכים לצטט את הסוגייה. מספיק לציין את המיקום שלה. ר’ יצחק חזר הביתה והלך לישון. כשקם בבוקר אמא שלו שאלה אותו למה הכרית שלו רטובה. ר’ יצחק בכה כל הלילה… גם הוא רצה להגיע לדרגה כזו.
אמר ר’ יצחק: “אמנם אמא שלנו נטעה בנו שאיפות לגדול בתורה, אבל אם לא שלר’ ברוך היו גם שאיפות חזקות מעצמו – הוא לא היה מגיע לאן שהגיע”.
לפני שנים כתב ר’ ברוך מרדכי זצוק”ל את ההמנון של מחנה ‘בני תורה’.
המילים פשוטות ומצמררות כל כך. מלאות אהבה ותשוקה.
בני תורה אנחנו
בנים לכל דבר.
תורה את הורתנו
ולנו את משמר.
נפש וגוף את חובקת
דופק חיינו רק את.
אל תוך תוכנו חודרת
חיים נוטעת לעד.
תורה, אנו בנים לך
ברית ביננו כרותה
כל עוד אנו חוסים בך
אין אנו בני תמותה.
