בפעם הקודמת למדנו על מה מברכים, ונחזור בקצרה: ברכה ראשונה נתקנה על אכילה, כלומר, רק על מה שמוגדר מבחינה הלכתית כאכילה. אך כאשר מכניסים משהו לפה לא למטרת אכילה, כגון טעימת מאכל או שתיית מים בשביל תרופה, או מי פה ומשחת שיניים – לא מברכים.
מברכים אפילו על אכילה בכמות מזערית, מכיוון שגם בזה שייכת הסברה שאסור לאדם ליהנות מהעולם הזה בלי ברכה.
היום נלמד כיצד מברכים.
בשעת הברכה אנו עומדים לפני הקב”ה ונוטלים רשות ומודים לו על ההנאה שהמאכל יסב לנו. ממילא חובה עלינו לברך בצורה הראויה, וראויה הכוונה – לפחות כפי שעומדים לפני אדם חשוב. להלן נמנה כמה כללים הלכתיים שקבעו חכמינו בעניין זה:
לבוש
לכתחילה יש לברך בלבוש מלא. אמנם במקום הדחק מותר לברך כשלפחות האזור המוצנע מכוסה, ואישה נשואה צריכה להקפיד תמיד לברך עם כיסוי ראש.
נקיות
הפה צריך להיות ריק בשעה שמברכים, ויש לזה מקור מהפסוק בתהלים “ימלא פי תהילתך”. כלומר, שכל הפה יהיה פנוי ומלא לברכה.
מי שהכניס בטעות מאכל או משקה לפיו ללא ברכה, אזי הדין ישתנה כדלהלן:
במאכל שלא נמאס אם יוציאו אותו – יוציא את המאכל, יברך ויאכל שוב.
בסוגי מאכל הנמאסים – יסלק את האוכל לצד אחד בפה ויברך. לכן אם שתה ללא ברכה, מכיוון שאם יוציא את המשקה הוא יהיה מאוס, בולעו ואין צריך לברך. ולדעת המשנה ברורה, אם זו כמות מועטה שלא זקוק לה – עליו לפלוט המשקה. כמובן, אם רוצה להמשיך ולשתות, צריך לברך.
