נ – נקודה למחשבה

להיות מעטים // הרב אנגלמן

“מעטים מול רבים” – מטבע לשון שהפך לאחד מהסמלים של חנוכה, ומיד חושבים על המלחמה, על מעט מכבים שעמדו מול צבא אדיר של יוונים ויכלו להם. ואכן, הניצחון הזה פלאי מאוד והיסטוריונים צבאיים יודעים לספר שאת קרב אמאוס שהנהיג יהודה המכבי – מלמדים עד היום בקורסי פיקוד בצבאות רבים בעולם. אבל “מעטים מול רבים” זה הרבה מעבר ליחסי הכוחות במלחמה. גם בקרב היהודים באותה תקופה, רק מיעוט העז לעמוד על נפשו ולהילחם בגזירות היוונים. ולמיעוט הזה היה כוח לחולל שינוי היסטורי ורוחני עצום. נס שבא לידי ביטוי בפך השמן. כל-כך מעט שמן וכל-כך הרבה אור. שמונה ימים, מעל הטבע, כי בדרך הטבע מעט הוא רק מעט. והנה זה כבר גולש מעבר לגבולות החג שלנו. זהו כמעט תמצית הקיום היהודי מאז ומעולם. “לא מרובכם בחר ה’ בכם, כי אתם המעט”. זה כבר נוגע לעצם הבחירה בנו.

נושאי הרוח בעולם הם מעטים, על כן מאז ומעולם היינו מיעוט. אנחנו נקראים עבריים על שם היכולת של אדם אחד, אברהם העברי, להיות בעבר האחד של הנהר כשעולם שלם עומד מנגד ובז לו בליבו. הוא ואחריו צאצאיו, מצליחים לחיות בניגוד לכל תפיסה רווחת, להיות מיעוט שנתפס כמשונה ומוזר. גם המרגלים הצודקים היו השניים שבמיעוט, ועל פי רוב השיטות בחז”ל רק מיעוט מישראל זכה לצאת ממצרים. ככה זה. הרוב לא בהכרח קובע. ודאי לא צודק.

כשמעמיקים, מגלים שזה כמעט הכרחי. המכנה המשותף האנושי הרחב הוא מפגש חושי עם העולם. אנחנו רואים, שומעים, טועמים וממששים, וממילא מתרשמים מכל מה שיש לו נוכחות פיזית בעולם, וככל שדבר גדול יותר הוא מרגיש לנו נוכח יותר, וככל שמדובר בכמויות רבות של אנשים, זה עשוי להרגיש כקלף מנצח. אלא שכך היא ההתרחשות בהיבט הגלוי של העולם, ובניגוד לחומר שנמדד בכמויות, הרוח לא תופסת מקום. נשמת האדם לא תופסת מקום, רק הגוף נוכח למראית עין. ריבונו של עולם לא תופס מקום, רק העולם שברא מרשים מאוד ומסתיר לא פחות. הרוח לא נמדדת בכמויות, הרי אין לה כמות, על כן היא נמדדת באיכויות. על כן היא נחלת בודדים ולא המונים. 

חכמים הרגילו אותנו לא להתפעל מכמויות, ועל כן הרואה אוכלוסי ישראל מברך “ברוך חכם הרזים”. אנחנו מיד מזכירים לעצמנו שהעיקר טמון ברז, בסוד. 

לחנך ילדים לחגוג את חנוכה לא מסתכם בהדלקת נרות כבית הלל. זה חייב לכלול את האומץ לא ללכת עם הזרם כשהזרם ההמוני טועה. זה מחייב לחשוב ולשאול ולהתבונן, ולא לפחד להיות מיעוט. הרי האור החשוב הוא האור הגנוז, לא האור הגלוי. חנוכה שמח.

ג – גפרור מאיר

בקבוק מפרגן

מכינים פתקים עם שמות בני המשפחה. 

מחלקים מראש לכל משתתף שם של משתתף אחר, וכל אחד צריך לחפש בבית / להביא מראש בקבוק שמאפיין את הבנאדם.

לדוגמה: בקבוק יין – “משתבח עם השנים”

בקבוק מרכך כביסה – “אצלך תמיד יש ריח טוב בבית”

בקבוק שמן – “מאיר פנים לכל אחד”

בקבוק תינוק – “גישה מדהימה לילדים”

כמובן ברגישות המתבקשת.

המשחק:

כל משתתף מקריא את הרעיון של הבקבוק שלו ומסביר מדוע בחר בבקבוק זה דווקא, וכמובן, בקבוק עובר לאותו חבר/בן משפחה שעליו מדובר.

ה – הפעלה משפחתית

עם הספר

מה צריך?

מביאים ספרים מכל מיני סוגים: ילדים, מתכונים, תהילים, שירים, עיתון, אנציקלופדיה, ספר לימוד וכולי.

מכינים מראש שאלות כמו: “מה אתה הכי אוהב במשפחה?”, “תגיד מילה טובה על אמא”, “מה נראה

לך שדוד יעשה בעוד 10 שנים?”

המשחק:

כל משתתף מקבל ספר.

בכל פעם המנחה שואל שאלה ומכריז: “התשובה נמצאת בעמוד איקס” (ממציאים איזה מספר שרוצים). כל אחד פותח את הספר שקיבל באותו עמוד, ועליו למצוא בעמוד זה את התשובה לשאלה.

זה מצחיק ומאתגר מאוד ומניסיון – תמיד מוצאים תשובה.

פ – פינוק לאור הנרות

קפה קוריאני 

משקה טעים ומרענן. גיוון לאייס קפה המוכר:

כמות זהה של קפה, סוכר ומים רותחים – (למנה אחת-2 כפות קפה, 2 כפות סוכר, 2 כפות מים רותחים).

קוביות קרח בשפע.

חלב.

מערבבים במטרפה/ מקצף ידני, ובכמות גדולה אפשר אפילו במיקסר – את הסוכר, הקפה והמים הרותחים. 

אחרי כמה דקות תגלו קצף יציב וסמיך.

ממלאים כוס גדולה בקוביות קרח. 

מוזגים חלב עד חצי הגובה.

מניחים 2 כפות גדושות מהקצף ומוזגים עוד חלב עד ל3/4 גובה.

מניחים עוד 2 כפות מהקצף, תוקעים קש ומערבבים קלות. מגישים.

ניתן להוסיף סוכר בהתאם לטעם, אך אי אפשר לוותר עליו. הקצף זקוק לו כדי לצאת יציב.