הפוסט השבוע יוקדש לתשובות לשאלות שהגיעו מכן, הקוראות, כהמשך לנושא שדובר בפוסט הקודם בנושא מריבות.
אני מודה בזאת לכל מי שמגיבה, שואלת ושולחת. אני שמחה לקבל כל תגובה שהיא, ומעריכה את הרצון שלכן להבין, להעמיק וללמוד.

תגובה 1:

הי,
קודם חייבת לומר לך שהמדור מהמם, ממש ממש נהנית.
יש לי 2 בנים וכמו שאת אומרת – הגדול חזק והשני עדין יותר.
עד עכשיו הייתי באמת מנסה לא להתערב, וזה לא כ”כ הצליח.
אשמח שתכתבי איך לעשות את זה בפועל.
כרגע הם מגיעים תמיד בסוף אלי, מה? להתעלם? להגיד להם שיסתדרו?
אשמח שתכתבי ותרחיבי על זה יותר בפעם הבאה.

תשובה:

את מעוניינת לא להתערב במריבות של הילדים, אבל את לא יודעת איך לעשות את זה בפועל, מכיוון שהם באים אלייך בכל מריבה.
כדי לענות לשאלתך אסביר משהו כללי.
לרוב, אנו יוצאות מנקודת הנחה שמה שחשוב זה מה שנאמר, ואילו מה שאנחנו חושבות או מרגישות, מוסתר מעיני הסביבה.
אבל האמת היא בדיוק הפוכה. הילד בקושי שומע את מה שאנחנו אומרות, ואילו את מה שאנחנו מרגישות – הוא שומע כצעקה רמה.
מכירה את הסיטואציה שבה הילד מבקש ממך משהו ואת אומרת ‘לא’, אפילו ‘לא’ נחרץ, ובתוכך את מתלבטת ומתחבטת? הילד מזהה ומפציר שוב ושוב.
ופעם אחרת שאת רק מנענעת את ראשך והוא מבין שאין על מה לדבר. ה’לא’ שלך הוא סופי וחתום.
בכל נושא שנעסוק במדור הזה אחזיר אתכן לאותה נקודה פנימית, עמוקה. לא אומר לך מה לומר והאם לומר, אלא אפרוס לפנייך הבנות ותובנות חדשות בנוגע לסיטואציה, בנוגע למסרים שאת מעבירה לילדים שלך, ברוב הפעמים באופן לא מילולי.
מתוך כך את תמצאי את הדרך שמתאימה ונכונה לך איך לנהוג ומה בדיוק לומר בכל סיטואציה.
בנוגע לנושא המריבות –
כשאת מתעלמת מהמריבה אבל בפנים את רוחשת-בוחשת, מרחמת על ההוא, כועסת על השני ומאוכזבת מעצמך – את בתוך המריבה. לרוב, התעלמות היא פעולה אקטיבית.
כדי שתוכלי לשחרר את המריבות מתוך מקום פנימי תזכרי ש:
1) לכל ילד יש חלק במריבה – גם כשנראה שאחד הוא הקורבן והשני התוקף. תמיד אחרי התבוננות שמים לב שלכל אחד יש חלק.
מריבה היא חלק מתקשורת, ותקשורת היא תמיד בשניים.
2) הילדים שלנו אוהבים אחד את השני גם אם נראה אחרת.
3) ככל שאמא פחות מעורבת ומתערבת, כך היא פחות מלבה את האש, ולא שופכת דלק שריפה למריבה שכבר מתרחשת.
כשתעזבי את הזירה מתוך ההבנות שלעיל, התגובות והמעשים שלך יתכתבו עם התחושות שלך ואוטומטית יהיו אחרים ממה שעשית עד כה.
לא תתעלמי ויחד עם זאת תשנאי את האמא שאת. לא תשאלי את עצמך “איך יכול להיות שאני מפקירה כך את הילד שלי?”
את תצליחי לא לקחת חלק במריבה מתוך אמון ושחרור ותחושה פנימית טובה.

תגובה 2:
קראתי את הטור האחרון שלך ב’הפסקת קפה’ על המריבות.
ההורים שלי גם דגלו באותה שיטה, ואני הייתי הילדה היותר חלשה.
עד היום יש לי זכרונות כואבים ועצובים מכך שההורים שלי לא התערבו,
ומדובר במריבות רגילות לגמרי, לא באלימות יוצאת דופן. מריבות של בנות בלבד (אין לי אחים בנים).
היום, בתור אמא, אני לא חוזרת על הטעות הזאת.
קצת כואב לי לראות שאת נותנת את העצות האלה להמונים.
שאלת פעם ילדים כמוני מה הם אומרים על זה?
כנראה שלא.

תשובה:
אני לגמרי איתך בכאב שחווית כילדה. מטרת העל שלי היא קודם כל לעשות טוב, לכן האימהות וגם לילדים שלכן.
אני סומכת עלייך שיש לך את האינטואיציה והחוש לדעת מה הכי טוב לך כאמא לעשות בבית שלך, ולכן אני שמחה שעיבדת את הנתונים והגעת למסקנות איך לנהוג בבית שלך.

בכל זאת בעקבות תגובתך אחדד את הנושא.
כשאמא מתערבת במריבה היא תמיד לוקחת צד, ורואה את אחד מהצדדים כצד הפוגע, הלא בסדר, הרע.
האם זו הדרך שבה את רוצה לראות את אחד מילדייך?
ובנוגע לילד ה’חלש’ – אותו ‘חלש’ יצטרך להתמודד גם בחברה. שם לא תמיד יהיה מי שיגן עליו. כשאת יוצאת בכל פעם להגנתו, את מעבירה לו את המסר ‘אתה לא מסוגל להתמודד לבד, אתה צריך הגנה’.
אם אני לא אתערב – כמובן רק מתוך התחושה שאני סומכת עליו ומאמינה שהוא ימצא את הדרך להתמודד בסיטואציה – אני מעבירה לו את המסר הכי מגדל ומחזק, ונותנת לו כוח להתמודד גם בהמשך.

תגובות נוספות:
הי מיכל,
קראתי את הטור שלך ב’הפסקת קפה’ וממש נהניתי.
רציתי לשאול אותך, מאיזה גיל מתחילים לא להתערב?
כי ברור שבגיל הקטנטן חייבים, לא?

יש לי ילדה בת שנתיים שכל המשחקים בבית ‘שייכים לה’,
וכל משחק שבן השנה לוקח – היא חוטפת לו.
האם נראה לך שגם בגיל כזה לא צריך להתערב?

*
שלום מיכל, תודה על הכתבה ב’הפסקת קפה’.
העצות שלך החכימו אותי מאוד!
רציתי לשאול האם העצה הזאת נכונה גם במריבות בין ילדים קטנים בגילאי 3.

תשובה:

בנוגע לשאלות לעיל, את שואלת מאיזה גיל כדאי ואפשר לא להתערב,
ואני שואלת אותך מאיזה גיל זה אכן נקרא מריבה, לדעתך.
הרי כשילד יציק לתינוק בן חודשיים, את לא תקראי לזה מריבה.
את האמא יודעת מתי זו אכן מריבה (תקשורת בין שניים), ומתי מדובר בילד גדול שמציק לאח קטן, ולקטן אין חלק.
ברגע שאכן מדובר בתקשורת בין שניים – המריבה היא כחלק מהשיח ומהלימוד שלהם על תקשורת.
כמו שכתבתי בתחילת הכתבה – הכי חשוב שתשימי לב מתי את מרגישה שאת אכן רוצה לא להתערב ולסמוך עליהם, ומתי את לא מעוניינת בכך.
בהצלחה!

חשוב לי לציין שכל מה שנכתב במדור הוא כטיפה מן הים. קריאה של המדור אף פעם לא תהווה תחליף לסדנה או לייעוץ אישי שיבואו מהשורש ויגיעו לעומקים ולרבדים אחרים, ואף יתאימו לכל מקרה ספציפי שעולה ולכל בעיה שמתעוררת. כדי להבין הכול ולחוות לעומק צריך לקחת חלק פעיל בסדנה.