השלט על הדלת החומה מכריז: ‘כאן גרים באושר נפתלי ושולי ליכטנשטיין’.
הם הגיעו לכאן לפני שמונה חודשים לדירת ה’סלח לי’ הקטנטונת בקומה החמישית בזית 43. הרבה אחרי חצות, היישר מאולם האירועים. היא בשמלת הכלולות והוא בעניבה הלבנה. והם באמת מאושרים, ממש כמו שמכריז השלט. הם יוצאים יחד בכל בוקר. בשעות אחה”צ המאוחרות שולי חוזרת, קוצצת סלט, שופתת מרק, מכבסת, מגהצת ומבריקה את 25 המטרים הרבועים של הקן שלהם, לפני שנפתלי מגיח בסערה. הם יושבים יחד לארוחת ערב ליד השולחן הערוך הדחוק בין הספה והמקרר, ומספרים ומשתפים זה את זו בחוויות היום שעבר. שולי בעדינות ובאיטיות, ונפתלי בדרמטיות ובצבעוניות מרגשת. משתפים, כן, ממש – חוץ ממקום אחד, שנפתלי מגיע אליו שלא במתכוון, כי כבר עשרים שנה לימדו אותו הוריו שעל פני המחוז הזה חולפים במהירות, ממש במרוצה. אבל ככל שחולפים הימים נפתלי מרגיש כי שוב ושוב רגליו נושאות אותו אל המחוז הווירטואלי הזה, והוא רוצה לספר עליו לשולי, על הסוד הזה שמשפחתו נושאת כבר 30 שנה. אבל הוא, שהדיבור מעולם לא היה קשה עליו, לא מוצא את המילים, והמשא נעשה כבד מיום ליום.
אחיו הבכור של נפתלי לוקה בתסמונת דאון. נפתלי, כמו גם שאר אחיו, מעולם לא ראו אותו. כך בחרו הוריו להתמודד עם הנושא. יום אחד גילה נפתלי, לגמרי במקרה, את קיומו של הסוד הזה, והובהר לו בלשון שאינה משתמעת לשני פנים כי זהו סודה הכמוס של משפחתו ואסור לדבר עליו. עכשיו, כאשר הוא יושב מול שולי, הוא מרגיש ייסורי מצפון שהפן הזה בחייו הוסתר, ושוב ושוב עולה בו הצורך לשתף ולפרוק מעליו את המשא הכבד, כי לא ייתכן שיהיו ביניהם סודות. מצד שני, הוא פוחד שהגילוי יפגע בה, לא רק בגלל מה שיספר לה, אלא מעצם העובדה שהסתיר ממנה, והוא לא יכול לסבול את המחשבה שיפגע בה כל כך. נפתלי חושש גם מניפוץ התדמית האידיאלית שיש לשולי על משפחתו. אולי היא תחשוב עכשיו שאנחנו שווים פחות?
אנשים לא מספרים כל מה שקורה בבית פנימה. מידת השיתוף קשורה במידה שבה החברה מורגלת לשמור כל דבר שנראה לא בקו הנורמה – בתוך תחומי הבית, אבל גם באופייה של המשפחה והאדם עצמו. לפעמים אנשים לא משתפים בגלל תחושת בושה והאשמה עצמית, אולי ממחשבה שהם אשמים שנולד להם ילד כזה, או שהם אשמים בנשירה מהדרך או בלקות הלמידה – דבר שכמובן מוטעה לחלוטין. הבושה וההאשמה העצמית מונעות מאנשים לתת לדברים לצאת החוצה, והם בוחרים בדרך של הסתרה. לעיתים הסתרה חלקית של השמטת פרטים, ולפעמים הסוואתם. סודיות מגיעה לפעמים ממקום של תקווה המצדיקה את ההסתרה, כי “אם העניין יסתדר בעתיד, טוב שלא סיפרנו ונוכל למחוק תקופה זו מחיינו”.
יש היבטים מסוימים בחיים שצריכים להישאר פרטיים, אפילו בנישואין, אך יש מידע שחייבים לגלותו – אם כי בזמן ובמקום המתאימים. מידע כמו בעיה בריאותית-גופנית, חובות כבדים, תסבוכת כלכלית, תיק פלילי משמעותי או פרטים חשובים אחרים – על חלק מעובדות אלו להיות נידונות בשלב מוקדם יותר בקשר. בעיות אחרות, לעומת זאת, יכולות לחכות עד שבני הזוג ירגישו יותר בנוח זה עם זו.
דמיין לעצמך, נפתלי, ציר שבצידו האחד חשיפה מוחלטת ובצידו האחר סודיות מוחלטת. לכל זוג יש מקום מיוחד ושונה על הציר הזה. רוב הזוגות ימצאו את מקומם בטווח האמצעי ולא באחד מהקצוות. יש דברים שלא חייבים לחשוף באופן מלא, לדוגמה דברים שיתכן שיפגעו בבן הזוג או יכעיסו אותו. התורה עצמה מרשה לשנות מהאמת לצורך שמירה על ההרמוניה בחיי הנישואין, כשהיא שבה ומדגישה את פליאתה של שרה נוכח האפשרות של הבאת ילדים לעולם בגיל כה מבוגר. היא משנה את תשובתה כדי למנוע גרימת אי נוחות לאברהם. אבל מן הצד השני, ניסיון להסתיר תחומים שיש להם השלכות אמיתיות על חיי הנישואין – לחלוטין אינו נכון.
לא נכון ולא כדאי לך עוד להסתיר, נפתלי. ההסתרה גובה ממך כוחות נפש שאתה צריך אותם עכשיו לבניית ביתכם. אתם בשנה הראשונה ואתם מקימים עכשיו את היסודות, והיסודות חייבים להיות יציבים ואיתנים. שולי אולי תפגע, אבל ככל שתדחה את הגילוי הפגיעה שתחוש תהיה גדולה יותר. בחר עיתוי נכון ותפאורה הולמת, ועשה את זה.
