בשעה שתקראו את הטור הזה, הבנות שלי יהיו במסיבת תחפושות בבית הספר. מקווה שהן יהיו מחופשות, כי כרגע אנחנו יומיים קודם וכלום עוד לא מוכן.
אני יושבת על הספה, מצד ימין ערמת בדים שקניתי לתחפושות, מצד שמאל שקיות מלאות אביזרים וממתקים למשלוחי מנות, צלופנים, אריזות, דבק חם, סלילי חוטים וחד פעמי, ואני באמצע. מנסה, ללא הצלחה מרובה, להתרכז בכתיבת טור על אחד מהימים שאני יותר אוהבת בלוח השנה היהודי – פורים.
אבל זה בדיוק כל העניין של פורים, לא?
להצליח למצוא, בין שלל המפריעים החיצוניים של היום הזה, את הזמן והריכוז לתפילה (וללימוד תורה). להצליח לתפוס דקות יקרות ולנצל את הכוח האדיר שיש בהן, בין אורחים, שכנים, תחפושות, ריקודים, איפורים, שיכורים.
מסופר בשם בעל ה'חידושי הרי"ם' על אדם של"ע ארז יום אחד את מטלטליו ואת כל כספו ונסע למקום מרוחק לצורך חטא. בדרך הוא פגש משפחה שהושלכה לבית סוהר בעינויים קשים… זעקות האנשים הסובלים זעזעו את ליבו, והוא החליט לשנות התוכניות ולפדות בכל כספו את האנשים מהשבי (הסיפור זרק אותי לחטופים שלנו, שנמצאים מעל חצי שנה בשבי. מה אנחנו עושות בשבילם ביום יום?) המעשה שלו עשה רעש גדול בשמים, והחליטו למעלה שכל מה שיגזור – יתקיים. אך חששו שאולי ירצה להחיות מתים, ועדיין לא הגיעה העת, לכן גזרו עליו משמים שרוב הזמן יהיה שיכור. כך, כשה'בעל שם טוב' שלח את תלמידיו לקבל ממנו ברכה, הם נאלצו לחכות זמן רב עד שיתפכח משכרותו ויוכל לברכם לפני שמשתכר בשנית. בדקות מועטות אלו הוא אכן ברך אותם, וברכתו התקיימה.
זה כביכול מה שקורה בפורים. לתפילה בפורים יש כוח אדיר שיכול לשנות עולמות. כדי שלא נבקש משהו לא ראוי, היום הקדוש הזה מלא ועמוס בטרדות שונות, חלקן של מצווה וחלקן בתחפושת של מצווה. מי שלא מתכונן ליום הזה כראוי – עלול לאבד את יישוב הדעת ולבזבז את הזמן באריזות צלופנים, סלסול חוטים, בדיקת משלוחי מנות מהשכנים, השוואת מנות אחרונות ושיחות בטלות.
לכל אחת מאיתנו יש כוח לשנות עולמות ביום הזה. לתפילות שלנו יש כוח עצום לרפא חולים, להחזיר חטופים, להביא גאולה…
הלוואי שנשכיל להתמקד במה שחשוב באמת. כשהמן של תשפ"ד רוצה להשמיד אותנו וכל העולם מצדד, כשמבית ומחוץ מנסים להסית ולהחריב, התפילות שלנו קריטיות מתמיד.
בתפילה שנזכה השנה לנס פורים ולגאולה שלמה.
פורים שמח יקרות,
מכל הלב, דיתי
