א. חרטה – יבין לבבו כי רע ומר עזבו את השם.
ב. עזיבת החטא – יגמור בכל לבבו כי לא ישוב בדרך הזו עוד.
ג. יגון ישתונן כליותיו ויחשוב כמה רבה רעת מי שהמרה את יוצרו.
ד. צער במעשה – שברון האברים שגרמו את החטא – שברון לב ושברון עיניים, שהוא דמעות.
ה. דאגה – לפחד מעונש העברות.
ו. בושה – אדם יבוש לעבור עבירות לפני אנשים, ואיך לא יבוש מהשם יתברך? אין זה כי אם לפי היות השם יתברך רחוק מכליותיו.
ז. כניעה בכל לב ושפלות (ענווה) – המכיר את בוראו ידע כמה העובר על דבריו שח ושפל.
ח. ההכנעה במעשה – להתנהג במענה רך ובקול נמוך.
ט. שבירת התאווה הגשמית – לפרוש מן התענוגים.
י. להיטיב פועליו בדבר אשר חטא – בכל האברים שחטא ישתדל לקיים בהם המצוות.
יא. לחפש דרכיו.
יב. לבדוק את העונש על העבירות שחטא.
יג. שיהיו העבירות הקלות חמורות בעיניו.
יד. וידוי.
טו. תפילה.
טז. תיקון המעוות – לבקש מחילה מחברו או להחזיר את מה שלקח ממנו.
יז. לרדוף פעולות החסד והאמת.
יח. לזכור את חטאתו תמיד.
יט. להימנע מחטא בזמן שיש לו את אותה תאווה כמו בזמן שנכשל.
כ. להשיב רבים מעוון – להחזיר בתשובה.
