יופלה_תמונת_נושא

הביקור בחנות הנשמות פרק 4 | הקרמבו מכה שנית

מאת: רחלי פרידמן

הקפיטריה בבית החולים היא לא בהכרח המקום האופטימלי לערוך בו פגישות איחוד מרגשות, וכשאני מתבוננת מסביבי אני תוהה מי הגאון העיצובי שטרח להדביק על הקירות מבחר תמונות של גבינות דהויות וירקות עייפים, והאם מטרתו הייתה לעורר תאבון או שמא לדכאו ביד קשה. בעוד אני משתעשעת בהמצאת סיסמאות תואמות ("לאכול זה בריא אבל לצום זה מושלם"), איב נכנסת אל הקפיטריה, אישה צעירה וחיוורת, שער ארוך בהיר הפזור על כתפיה וחיוכה מהוסס. אני קונה לנו קרואסונים דביקים ולחים ומיץ תפוזים טעים באופן מפתיע, ולאט לאט אנחנו מטיילות ביחד בשדה מטאפורי, מדלגות מעל מוקשים שאולי נמצאים שם ואולי לא.

איב שואלת אותי על הדס, על השבועות הראשונים שלה. העיניים שלה בולעות כל שביב של מידע, של קשר. אני מספרת לה על החיוך של הדס, על האופן שבו הוא מרכך את תווי הפנים הקטנים והחדים שלה וגורם להם לזהור. על הדובי הקטן, הלבן, הפרוותי, שקניתי לה ועכשיו מונח בפינת העריסה, רמז לחיים הרגילים שמחכים לה יום אחד בקרוב מאוד מחוץ לגבולות הפגייה.

היא מספרת לי על האשפוז שלה. על לפני הלידה, על אחרי, על המסתעף. "אני כמעט לא מכירה בכלל את התינוקת שלי," היא אומרת ושתיקה משתררת בינינו. הרי לא לכל כאב יש מילים.
היא שואלת אותי איך הגעתי ל'חיים חדשים'. אני מספרת לה על רבקה ואנחנו צוחקות. משהו קליל ונעים מתחיל להירקם כמו גם משהו עמוק יותר, ואני מגלה רבדים נוספים באישיות הזו שמולי, כמוה לא הכרתי מעולם קודם לכן.

היא עולה חדשה. "כלומר לא חדשה ממש," היא מוסיפה, "אבל ישנה בטח לא." ההורים שלה מבוגרים מכדי לעלות ארצה ומתגוררים בארגנטינה. "אולי אני אחזור בסוף," היא אומרת בחיוך שמנסה להסתיר כאב, "קשה כאן מדי."
אבל איך היא תחזור, ולאן, ועם מי. בעלה עזב עוד לפני הלידה והיא לא מרחיבה עליו את הדיבור. היא צריכה לפרנס כעת את עצמה ואת בתה השברירית למרות שאין לה מקצוע פורמלי. מה היא אמורה לעשות עכשיו, איך היא אמורה לשרוד?

איב לא ממש מבינה מה אני רוצה. "כמו ששרדתי עד עכשיו," היא אומרת בפשטות. "בינתיים יש לי ביטוח לאומי, ואחר כך נראה. אני אולי אחזור לנקות בתים כמו שמקודם." היא כל כך עדינה וחכמה ואני לא מבינה למה אחת כמוה צריכה לשטוף רצפות למחייתה. "עשיתי הרבה טעויות," היא אומרת ועל פניה מבליחה לרגע הבעה מרירה שגורמת לי להרגיש צעירה ותמימה מאוד.

אנחנו הולכות לבקר את הדס. לובשות את חלוקי האל-בד הכחולים, מחטאות ידיים. "רק האמא נכנסת," הודפת אותי לודה, אחות הפגייה הקשוחה עם שיער הקוצים האדום. אז אני עומדת ליד החלון המשקיף אל תוך הפגייה, מתבוננת באיב החובקת את הדס בתנועות מגושמות המאפיינות אימהות ראשונית כל כך, ויודעת שאני כאן, איתן, בשביל להישאר.
אבל איך יוצרים קשר נעים, כיפי ומכבד, בלי להעיק על אף אחד מן הצדדים?

השאלה הזו מעסיקה אותי כל הדרך הביתה, ומסתבר שהיא צריכה להעסיק אותי אפילו יותר, כי כשאני מגיעה הביתה רבקה משחקת דמקה עם יוסי בסלון ובפתח עומד יחיאל וכל כולו איתות מצוקה אחד גדול. "אמרתי לה שייקח לך עוד זמן להגיע," אני קוראת את שפתיו המרחשות, "אבל יוסי אמר שלא נורא ושבינתיים הם ישחקו ביחד."
"אמא!!" מריע יוסי, "הבאתי לרבקה קרמבו!! והיא גם אמרה שהיא תלמד אותי שש בש ועוד משחקים."

"שח-מט אני לא יודעת," מתנצלת רבקה מעמקי הכורסה, התנצלות נחוצה ביותר לאור הנסיבות, ואני מסתובבת אל יחיאל רק כדי לגלות שהוא כבר התפוגג לו אל חדר השינה.
"מה עושים?" אני ממהרת בעקבותיו. "איתה או איתו?" הוא עונה לי, ואנחנו מתפקעים בצחוק חרישי.
"תשמע מה שהיה לי היום," אני פורקת פאה, נעליים ולב, מודה להשם על כך שאם כבר רבקה כאן, לפחות זה חוסך לי את אוזניו הכרויות-תמיד של יוסי שלי.
"את יכולה להזמין את איב לכאן, אם את רוצה," אומר יחיאל בפשטות. "לשם את חותרת, לא?"
"אמממ…. נראה לי," אני משתאה לרגע, "אבל צריך לקחת בחשבון שהיא במצב גופני, או נפשי, לא יודעת, לא הכי טוב. וגם הדס בעצמה עדיין לא יצאה מהפגייה."
"זאת רק סיבה להתחיל לתכנן את זה כבר מעכשיו. ומאוד להיזהר ולהתייעץ כל הזמן."

"אמא!!" יוסי פורץ אל החדר, פניו משולהבות, "אני רעב."
יחיאל מכחכח בגרונו כחכוח רב משמעות.

אני מדשדשת אל הסלון, גיבורה בנעלי בית. "מרק, רבקה?"
"איזה מקסימה שאת, כבר אכלתי," היא מתרוממת מן הכורסה סוף סוף, "רק רציתי להראות לך ושתסבירי לי מה שהרופא כתב לי." היא נושאת אליי עיניים תמימות ומשהו צובט לי בלב. למה עם איב, או עם הדס, כל כך קל לי, כמו התפרצות שופעת של מים שרק מחפשים אדמה להרוות, ועם רבקה זה דומה יותר לסלע שמכים בו עד שמשהו מזרזף. למה.
אבל רק בגלל שזה קשה, זאת לא סיבה להימנעות. אולי להיפך.

"בשמחה," אני אומרת לה, "אני רק אוכלת רגע משהו ובאה. רוצה איזה ספר בינתיים?"

 

לפרק הקודם

השאר תגובה

אהבתי 0
היה שווה 0

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

כבר כמעט גאולה, או שוב חויים שואה?

No Responses

מדוע אסר עלינו הבורא להבעיר אש בשבת?

No Responses

מיומנה של רווקה והפעם על סליחה.

No Responses

מעניין ומחכים

תגובות אחרונות
יופלה_תמונת_נושא

הביקור בחנות הנשמות פרק 4 | הקרמבו מכה שנית

מאת: רחלי פרידמן

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

סלט פירות? עוגת גבינה עם ביסקוויטים? צ'ולנט? הלכות תערובת.

No Responses

בואי להכין לבד ובקלות מעמד מושלם לתכשיטים!

No Responses

הלבנת שיניים בבית ובקלות, בלי להוציא כסף מיותר…

No Responses

מעניין ומחכים

תגובות אחרונות

אולי יעניין אותך גם...

והפעם מוצאים זמן איכות דווקא בתוך השיגרה העמוסה.

No Responses

הורות מובילה על כוס קפה – מי הנסיכה ואיפה המלכה?

No Responses

מלחמת ישמעאל, כוחנו בישמע-אל, ומילות נחמה.

No Responses

שתיית מים – ברכה ראשונה, אחרונה והאם בכלל צריך לברך?

No Responses

מאפה עסיסי ומלא בטעמים אוממיים מיוחדים. שווה לנסות!

No Responses

שייק מרענן בטעם מתקתק שמומלץ לאמץ לפתיחת כל בוקר!

No Responses

כבר חמש שנים שהם ממתינים ילדים, איך אפשר לשמוח?

No Responses

לזכות עמ"י ולגאולה בקרוב – ממשיכים בכבוד סעודה שלישית.

No Responses

שולחן השבת המושלם מהחלום מתפוגג לי במהירות מסחררת ונגנז לשבת אחרת

No Responses

מנה קלילה ועם זאת משביעה במיוחד.

No Responses

מהי ברית אמיתית? על הקשר המדוייק שלנו עם בורא עולם.

No Responses

צלחות, מגשים, כלים מכלים שונים, רעיונות למתנות לגננות.

No Responses

לא דיאטת כאסח, אז מה כן? 4 עוגנים לחיים בריאים.

1

פשטידה קלילה ולא מכבידה, צבעונית בעין וקלה להכנה.

No Responses

מנה חגיגית ומתאימה להגשה בשבת בבוקר.

No Responses

תוכניה לימות החנוכה – נר חמישי.

No Responses

מאפינס מהירים ללא מיקסר ששומרים על הטריות גם אחרי כמה ימים!

1

מוגנות? תתחילי איתו מהאמבטיה!

1

טיפים מעולים שיעשו לך סדר בנקיונות לפסח

No Responses

פירות ט"ו בשבט ובריאות? זה מה שאתם צריכים לדעת.

No Responses

שקט מלא טעם: כך תעסיקו את הילדים בפעילות טעימה במיוחד!

No Responses

או צרו איתנו קשר

צרפו אותי 

התכנים החדשים
וגליום התוכן הדיגיטלי שלנו
ישר אליך!