בי"א בחשוון חל יום פטירתה של רחל אימנו, שלימדה אותנו כוחם של ויתור ושתיקה.
כשמדברים על חשיבותה של שתיקה ועל השפעתה – מסרים מקבילים עולים מאליהם: מהו כוח של דיבור. מה רב משקלן של מילים.
ושל מעשים…
וכמה כוח יש ליחיד על עצמו ועל הסובבים אותו. ובעצם, על הכלל.
אז מה בתוכנית?
פעילות 'זמן חורף' משפחתית.
*מבוססת על הספר 'למלא את הדלי – לילדים'
מה צריך להכין מראש?
פלקט גדול לתליה על הקיר (בריסטול/ פוליגל וכדו'), פתקיות דביקות, מכשירי כתיבה.
'למלא את הדלי' הוא משל לדרך שבה אנחנו משפיעים זה על זה ומושפעים זה מזה.
תדמיינה שלכל אחד יש דלי מעל הראש, שמתמלא כשטוב לו ומתרוקן כשלא… הצלחות, סיפוק, עשיית טוב, הסתכלות אופטימית, מילים חיוביות (ועוד) – ממלאים את הדלי. ומנגד, כישלונות (גם מדומים), עלבונות, כעס, פסימיות (כמובן, זו רשימה חלקית) – מרוקנים אותו.
אנחנו יכולים למלא (או חלילה לרוקן) את הדלי שלנו ואת הדליים של הסובבים אותנו. עלינו רק לשים לב ולהשתדל לבחור בטוב.
ולפעילות: יוצרים לוח גדול עם דליים כמספר בני המשפחה המשתתפים (מיותר לציין שאפשר לבצע את אותה פעילות במתכונת זוגית: הורה-ילד או בין בני הזוג, באסיפת כיתה ואפילו במקום העבודה כפעילות גיבוש לצוות), במשך זמן קצוב שנבחר מראש (יכול להיות שעה אחת, יכול גם להיות חודש שלם…) המשתתפים ממלאים את הדליים של עצמם ושל השאר בכל מה שממלא דלי: על פתקיות דביקות רושמים מחמאות/ תזכורות לאירועים נחמדים מהעבר/ משפטי מוטיבציה וכדו' (מי שלא יודע לכתוב בעצמו יכול לומר בע"פ/ להכתיב, ויכול גם לצייר: לב/ סמיילי/ נשיקה…) את הפתקיות מצמידים לדליים.
תלו את הלוח במיקום מרכזי (ואם בחרתם בפעילות ממושכת – ציידו אותו בפתקיות נוספות ובמכשירי כתיבה). כך תוכלו 'למלא את הדלי' מוחשית ומטאפורית, בכל פעם שתעברו לידו.
מה הרווחנו?
למדנו 'למלא את הדלי', פיתחנו יכולת התבוננות פנימית (מה ממלא אותנו?) והסתכלות על הסביבה (מה ממלא אחרים?), חשבנו, כתבנו, גילינו יצירתיות, חיזקנו את תחושת המשפחתיות והשייכות.
והעיקר שנהנינו יחד!
