לידה שקטה, המשך.
את הפוסט הקודם תוכלי לקרוא כאן
בפוסט הקודם פתחתי את אחד מהנושאים הכי אישיים והכי קשים בחיי הפרטיים.
האומץ לפתוח נושא כזה ולספר את סיפורי בנושא, איננו בא כדי לנפנף ולהגיד "היי, גם אני עברתי את זה".
הוא בא כדי להעלות מודעות לנושא הכאוב כל כך והלא מדובר הזה. עברו כבר כמעט 10 שנים מאז, ועדיין בכל פעם שאני חוזרת אל הסיפור הזה – נדמה כי הצלקת שהוא הותיר בי לעולם לא תתרפא.
זה היום שבו אני רוצה לרכז מעט מזעיר ממה שכדאי שתדעו.
ראשית, לידה שקטה, בשונה מאובדן בשבועות מוקדמים, היא תהליך שבו עוברים לידה בערנות מלאה, על כל הכרוך בכך.
לידה שכזו, מטבע הדברים, קשה יותר מכיוון שהיא חד צדדית ומכיוון שלמרבה הצער, בסופה לא תפרוץ שמחה אדירה על חיים חדשים, אלא ההיפך.
אז מה עושים אם בסביבה שלכן יש, חלילה, מישהי שחוותה לידה שקטה?
אם אתן חברות קרובות או משפחה קרובה:
עשי:
1. תהיי שם בשבילה כל הזמן. לא משנה מה היא צריכה – אולי היא תצטרך שתשתקי, אולי שתחבקי, אולי שתדברי ואולי שתעזרי לה פיזית.
פשוט תהיי, תשתמשי בבינה היתרה שניתנה לך כאישה ובאינטואיציה הרגשית הכי גבוהה שתוכלי להפעיל.
2. תני מקום של כבוד לאבל ולאובדן. היא איבדה תינוק! מותר לה לבכות, מותר לה להיות אומללה.
מותר לה, גם אם היא חדורת באמונה יוקדת, לכעוס/לכאוב/להתאבל על הסיטואציה, להיות מתוסכלת כשהיא שומעת על לידות של אחרות או רואה תינוקות רכים, או סתם לרצות להתחפר כל היום במיטה ולא לראות איש.
לכל אחת הדרך שלה להתמודד ולעבד את האובדן והאבל.
3. זכרי שבכל סיפור כזה יש גם אבא. אז מה אם הוא לא מוריד דמעות, אז מה אם הוא גבר.
הוא אמנם לא חווה כאב פיזי, אבל הוא איבד ילד בדיוק כמוה. גם האבא צריך תמיכה לפעמים. גברים מטבעם נוטים לדבר הרבה פחות, אבל זה לא אומר שליבם לא מאיים להתפוצץ.
הבעל שלכן (כחברים – רק אם ההיכרות אישית, כמובן, וכבן משפחה זו פשוט חובה) יכול להרים טלפון ולהגיד גם לו מילים טובות ומנחמות.
4. תשאלי אותה אם זה בסדר לדבר על זה. ייתכן מאוד שהיא לא תרצה, ייתכן שכן. באופן כללי, אל תפחדו לשאול.
5. נסי להוציא אותה קצת מהבית. אם היא לא רוצה לצאת, תביאי את ה'בחוץ' אליה. איך? בואי עם כוס קפה חמה ומאפים טריים, אולי עם ספר טוב או מגזין מעניין.
נסי לדבר על מה שקורה בחוץ ועל נושאים אחרים שיגרמו לה להסיח מעט את דעתה מהכאב ולהתאוורר.
6. יולדת היא יולדת גם אם אין לה תינוק לטפל בו כרגע. הכאב הנפשי נוסף על הכאבים הפיזיים.
היא זקוקה לארוחה חמה ולעזרה בבית (או עם הילדים האחרים שיש בבית), בדיוק כמו יולדת שזכתה לתינוק חי ובריא.
מה לא לעשות (בשום פנים ואופן!):
1. אל תקטיני את האובדן ע"י אמירות כמו "את צעירה ויהיו לך עוד ילדים", "אם הוא היה חולה/פגום/נכה, אז טוב שזה קרה עכשיו ולא אחר כך" וכדומה.
2. כשהיא עברה לידה אל תקראי לזה 'הפלה', כי זה פשוט לא נכון. היא עברה לידה. היא איבדה תינוק שעוד שניה יכול היה להיות הילד שלה!
3. אל תיעלמי מהאופק אם את לא יודעת איך להגיב. לאיש לא נעים להגיע לבית אבלים אבל בכל זאת הולכים לנחם, נכון? בדיוק כך במקרה הזה. המפגש הראשוני יכול להיות קצת מביך וזה לגיטימי, אבל אם תלכי ותהיי נחמדה, ברוב המקרים הקרח יישבר והיא לעולם לא תשכח לך את החסד הזה.
4. כשבאים ימים טובים של לידה נוספת והפעם משמחת – אל תקראו לזה 'פיצוי'. שום ילד לא יכול להיות פיצוי על ילד שאבד. זה אכן משמח מאוד, אבל זה לא פיצוי אלא חסד ה' בפני עצמו.
5. אל תפחדי לספר לה שילדת. היא לא נושכת. זה כואב מאוד לגלות בשורות טובות של חברות קרובות מצד שלישי.
6. אל תמשיכי לדבר איתה כרגיל כאילו כלום לא קרה. משהו קרה! היא יכולה לבחור לדבר או לא, אבל את – אל תתעלמי.
7. כשהיא צריכה זמן לעצמה זה בסדר, תני לה את הזמן, אבל אל תתפסי מרחק.
8. אם אתם מרגישה שקשה לך מאוד, שאין לך מה להגיד, שאת לא יודעת להתמודד מולה וכל זה פשוט 'גדול עליך' – אל תשתקי. זו לא בושה להרים טלפון ולהגיד לה, "תראי, אני יודעת שחווית אובדן ואני פשוט לא יודעת איך להתמודד עם זה. אני אשמח שתספרי לי מה הציפיות שלך ממני כאמא/אחות/חברה/בוסית או כל דבר אחר. אני רוצה שתדעי שאני כאן בשבילך בכל דרך שתבחרי".
יהי רצון שלעולם לא נזדקק להמלצות שלעיל. שהקב"ה יזכה אותנו רק בשמחות ושלא נדע שוד ושבר בגבולנו.
בפעם הבאה, בע"ה – כיצד יכולה להתמודד נפשית, פיזית ורוחנית אישה שחוותה לידה שקטה.
