ימי השמחה של פורים מהולים השנה בהרגשתם של היהודים אז, בימי מרדכי ואסתר, כשסכנה איומה מרחפת מעל ראשם, ומהדהדת את מעשהו של עמלק ברפידים. ואולי את בכלל מרימה עכשיו גבה וחושבת שאני קצת נסחפת – איזו סכנה מרחפת מעל ראשנו? חמישה חודשים חלפו והנה מתבססת לה שגרה והכול בסדר… נכון, יש לנו עדיין חטופים. נכון, יש לנו חיילים בחזית. נכון, יש מפונים מהצפון ומהדרום, אבל בסך הכול חיים ועובדים וברוך ה’ יום יום.
קריאת ‘זכור’ באה להזכיר לנו שכל עוד יש מי שנלחם בעם היהודי ומבקש לאבד אותו, המצב שלנו ממש לא בסדר וחייבים להיקהל ולעמוד על נפשנו מפניו. אויבו של ישראל הרי הוא אויב של ה’: מלחמה לה’ בעמלק מדור דור. חמאס הוא אויבו הישיר של הקדוש ברוך הוא, חיזבאללה נלחם לא רק בנו, אלא גם בה’, כסאו של ה’ יתברך כביכול לא שלם כל עוד אויבינו נושאים ראש.
אז איך השתלטה עלינו האדישות? כי הזמן מתארך… וכל כך הרבה שנים חלפו מאז עמלק והוא עדיין חי ובועט, כי יום רודף יום והפחד הקיומי של כ”ג בתשרי כבר קהה, כי השגרה שוחקת… זוהי המשמעות של המילים “אשר קרך בדרך” – כשהדרך מתארכת והזמן מתמשך, אנחנו נעשות פגיעות. משהו באמונה האיתנה מתערער, וידינו רפות… עמלק מגיע אלינו ברגעים הללו של החולשה הנפשית, של הייאוש מן הגאולה, ומספר לנו שהחיים הם רצף מקרים בלתי מושגח. כנגדו עומד משה רבנו וידיו אמונה – מכוון את מבטינו מעלה ומבשר לנו כשמה של הפרשה – החיים הם לא מקרה, החיים הם קריאה. ה’ קורא לך להאמין, לבטוח, ללכת איתו בתמימות. גם הדרך הארוכה של מגילת אסתר, המתפרשת על פני 14 שנים ואינספור מקרים של פוליטיקה ותככים, מתגלה בקריאה הנכונה כקריאה אלוקית מכוונת גאולה. שנזכה לה בקרוב, בשמחה וברחמים!
