בפרשתנו אנו לומדים על דיני אמה עברייה: “וְכִֽי־יִמְכֹּ֥ר אִ֛ישׁ אֶת־בִּתּ֖וֹ לְאָמָ֑ה”. נראה כי זהו אחד מן הנושאים הרחוקים ביותר מעולמנו שאין בו סחר בבני אדם ואבות יהודיים לא מוכרים את בנותיהם לשפחות. אך בעל ‘אור החיים’ הקדוש מגלה לנו כי סיפורה של האמה העברייה הוא הדבר הרלוונטי ביותר לחיינו, הוא הוא סיפורנו שלנו.
האיש המוכר את בתו לאמה הוא אבינו שבשמיים, הנותן לאומות העולם לשעבד את בתו האהובה – כנסת ישראל. ואותה בת מכורה, שבויה בין רשעים, סובלת ומעונה, מתגעגעת לבית אביה. והתורה הקדושה שואלת: עבד עברי יוצא לחופשי לאחר שש שנות עבדות, ואיך ייתכן שאנו נשארים בגלות המרה הזו כבר כמעט אלפיים שנה? ואם תאמר “רעה היא בעיני אדוניה” – העוונות שבגינם נמכרנו עדיין תקפים וטרם שבנו בתשובה, הרי זה רק בגלל “אֲדֹנֶ֛יהָ אֲשֶׁר־ל֥וֹ (כתיב: אשר־לא (יְעָדָ֖הּ” – כי עוד לא קיים בנו ה’ את הייעוד שלנו להיות דבקים בו, וכעת אומות זרות מושלות עלינו ואנו נטמאים במעשיהם ובהנהגתם. “וְהֶפְדָּ֑הּ” – ברגע שיפדה אותנו מן הגלות תתגלה מהותנו האמיתית והטובה.
ממשיכה התורה וטוענת, הרי העם הקדוש הזה נועד להיות בנו של ה’ – לִבְנ֖וֹ יִֽיעָדֶ֑נָּה! ואם כן לכל הפחות “כְּמִשְׁפַּ֥ט הַבָּנ֖וֹת יַֽעֲשֶׂה־לָּֽהּ” – שנהיה ברמתם של שאר האומות ולא בזויים ועלובים מהם, מעונים ומושפלים. ואִם “אַחֶ֖רֶת יִקַּח־ל֑וֹ” – אם מידת טובו של ה’ משפיעה אל מקומות אחרים ולא על עם ישראל, הרי שמן הדין שלכל הפחות לשלושה דברים בסיסיים ידאג לנו ה’ בגלותנו: “שְׁאֵרָ֛הּ כְּסוּתָ֥הּ וְעֹֽנָתָ֖הּ לֹ֥א יִגְרָֽע” שארה – אלו מזונותיה ופרנסתה, כסותה – בית לגור בו, בגד ללבוש, ועונתה – שיהא עונה אותה בצרתה ובתפילותיה.
ממשיך ‘אור החיים’ הקד’ ואומר: “ואמר עוד ואם שלש אלה, פירוש שארה כסותה ועונתה לא יעשה לה ותהיה גרועה מהם (כלומר, במצב ירוד יותר מן האומות). ויצאה חנם – פירוש, הגם שלא יהיה בידם לא תורה ולא מצות ואפילו לא יכספו לדבר הגאולה והוא אומרו אין כסף, כי יסוריה יספיקו לפדיונה”. בקרוב בימינו אמן.
