"אוף, אוף, אוף. כל פעם אותו סיפור", מחשבה נרגזת חולפת בראשה של אסתי. "זה לא רק הברז שנשבר בדיוק כשאני צריכה לקלח את שני, זו כל האמבטיה".
היא מסתכלת סביב, רואה את חדר האמבטיה במלוא עליבותו: החרסינות שנשרו, הכיור השרוט, הברז הישן והחלוד שמדי פעם מסרב להיסגר או להיפתח.
הבית שאסתי וחיים גרים בו ישן מאוד. תקרותיו גבוהות וחלונותיו פונים אל העמק, והוא מלא קסם, אבל הקסם לא יכול למרצפות העתיקות, לשורת ארונות המטבח הישנים ולאמבטיה המיושנת. את הריצוף החליפו עוד לפני שנכנסו לדירה, אבל המטבח והאמבטיה נותרו כמות שהם.
חיים זהיר, בודק, שואל ומהסס. אסתי יודעת בדיוק מה היא רוצה, כולל צבעים וטקסטורות.
חיים מחכה, אסתי רוצה לקפוץ למים.
חיים רוצה לשפץ את ההכרחי, אסתי רוצה ללכת עד הסוף.
האנושות מתחלקת לשניים: מניע ונמנע.
המניע הוא זה שעושה ודוחף לעשייה, הנמנע הוא הטיפוס המהסס, הדוחה.
אם שניכם טיפוסים 'מניעים', שניכם תפעלו לקדם יחד את השיפוץ. אתם תלמדו כל מה שאפשר ללמוד על בניה, תתייעצו עם כל מי שעשה שיפוץ ותיישמו כל רעיון טוב שגיליתם, והשיפוץ יצא לדרך.
אם שניכם טיפוסים 'נמנעים', שניכם תפעלו להשאיר את העניינים כמות שהם. אולי תדברו ביניכם על שינוי, אולי תתייעצו עם חברים, אולי תשבו עם אדריכל, אבל זה יהיה רק למראית עין, כי בינתיים שום דבר לא ישתנה. הסיכויים שתעשו שיפוץ הם נמוכים.
אבל הקושי האמיתי קיים אצל זוגות שבהם אחד הוא 'מניע' והשני 'נמנע'.
המוטיבציה שלך, אסתי, מרוכזת בהתקדמות, והמוטיבציה של חיים מרוכזת בעצירה. את בתפקיד ה'מניע' – תפעלי, תשכנעי, תנדנדי ולא תוותרי על שום סיכוי לשנות את הדברים. ובינתיים חיים, הטיפוס 'הנמנע', לא ישתף פעולה בתכנונים, לא ישתף פעולה ביציאות לבחינת עבודות של קבלנים ולא ישתף פעולה בגיוס כספים.
זה מקום שיכול לצבור הרבה כעס הדדי. "למה אתה כזה?" ו"למה את כזו?". או "למה הוא לא רואה/ לא משקיע? לא אכפת לו מהבית של שנינו?", והוא יחשוב "למה היא פזיזה כל כך?" – בלי להבין שזה לא שאחד מהם רואה את הדברים נכון והשני רואה אותם לא נכון. מדובר בשני אנשים שרואים את המציאות אחרת ולכן בשביל כל אחד מהם התשובה לשאלה "מה נכון לעשות?" היא שונה.
גם חיים הנמנע נשאר לפעמים עם ידית הברז ביד וגם הוא רוטן ופונה אל המרפסת כדי להביא את הצבת, אבל החשיבה שלו כללית ורחבה יותר. הוא חושב על ההשלכות של השיפוץ, הוא מודד את הרווח של הנוחות והאסתטיקה למול דאגות כלכליות, ולא בטוח שעכשיו הוא אכן הזמן הנכון, בשעה שישנם צרכים אחרים חשובים לא פחות. אסתי המניעה חושבת על ה'כאן ועכשיו', ופחות נותנת את דעתה על כלל הנתונים.
בעיניך, אסתי ה'מניעה', כל דבר שיעזור לשינוי הוא נכון, ובעיניו של חיים ה'נמנע', כל דבר שישאיר את הדברים באותו מצב הוא הנכון. אין כאן נכון ולא נכון, כי אנחנו תמיד עושים את מה שנראה לנו הדבר הנכון. את מונעת על ידי שאיפה לשפר, וחיים מונע על ידי הצורך להיזהר. את רוצה שיהיה טוב יותר, והוא רוצה שלא יהיה גרוע יותר. את נמשכת אל הסיכוי וחיים בורח מהסיכון.
נכון שאת מניעה, אבל במשך החיים טוב שתלמדי להיות גם קצת נמנעת. נכון שחיים אולי נמנע, אבל טוב שילמד להיות קצת מניע. אתם תלמדו להשתמש בניגודיות שלכם כדי לייצר משהו אחר. הניגודיות הזו תעזור לכם להפרות אחד את השני, ואתם תראו שאם חשבתם שלמטבע יש רק שני צדדים, לא שמתם לב כי יש לו גם צד שלישי – העובי שלו.
אז יכולים להתרחש אחד משלושת התסריטים הבאים: חיים יתנגד בתוקף ואת לא תשלימי עם המציאות אבל תרימי ידיים בכעס, וכל אחד מכם יתבצר בעמדתו האישית ולא יהיה מוכן לוותר. או שחיים יגלה חוסר עניין מופגן וישלח את המשימה היישר אליך על כל המשתמע. אפשרות שלישית – כשיגיע הצורך האמיתי, חיים יהיה זה שיניע.
***
ערב אחד כשאסתי פנתה אל האמבטיה כדי למלא את הגיגית במים חמים ולקלח את שָנִי, הגיע, דחוף ומבוהל, אהרן, השכן מקומת הקרקע ואמר כי יש פיצוץ רציני בצנרת הישנה והחלודה. למחרת בבוקר הזמין חיים קבלן שיפוצים…
