- הזנגוויל הוא צמח רב שנתי, עשבוני. את קנה השורש שלו אנחנו מכירים אם הצצנו פעם בסופר או בחנות התבלינים לאזור הזה. לזנגוויל, או בשמו המוכר – ג’ינג’ר, טעם חריף-חמוץ רענן והוא מקפיץ גבוה כל מנה שמתווסף אליה.
- נמצא אותו במטבח ההודי כמעט בכל מאכל, וכן גם במטבחים האיראני, האסייתי, התימני ואפילו באירופה. בארצות הברית נמצא אותו במאפים כגון עוגיות, דובשניות וכדומה.
- ברפואה מיוחסות לו מעלות רבות: משכך כאבי בטן, מקל על בחילות ומפחית הקאות, אנטי דלקתי, עוזר לבעיות עיכול ועוד הרבה.
- נמצא אותו בצורות שונות: טרי, מיובש, מיובש ומסוכר, כסירופ וכשמן אתרי.
אם נקנה אותו כשורש טרי, נשתמש בו מקולף ופרוס לפרוסות או מגורר. שומרים במקרר. טעמו חזק ודומיננטי יותר ומומלץ לתבשילים. אפשר גם לקנות כתבלין יבש טחון שאמנם חלש יותר מהטרי, אך עדיין מורגש, אם כי מתאים יותר לעוגיות ולמאפים. הוסיפו אותו לעוגות שמכילות קינמון ו/או ציפורן. - איפה נכניס אותו? איפה לא… במוקפצים, בחזה עוף צרוב, בירקות, בתבשילים עם קרם קוקוס, במרקים טחונים, בעוגיות פריכות והאמת? נסו אותו כמעט בכל מקום. חריף-חמצמץ. רק יוסיף. ובל נשכח את התה – חליטה של כמה פרוסות מהשורש הטרי וקיבלנו תה חם, מנחם ומרפא.
מוקפץ טעים כמה רמות מעל // מיכל פוזנר
חבילת אטריות אורז
גזר – חתוך לגפרורים
גמבה – חתוכה לרצועות
צרור סלרי – גבעולים, חתוכים לחצאי טבעות
סלסלת פטריות פרוסות
1/2 ראש כרוב קצוץ לרצועות
2 כוסות שעועית ירוקה קפואה
1/2 כוס רוטב סויה
4 כפות סוכר חום
5 פרוסות שורש ג’ינג’ר
פלפל שחור
משרים את האטריות במים רותחים עד שהן רכות. מסננים ומשמנים היטב. מניחים בצד.
מחממים מחבת ווק או סוטאז על אש גבוהה, מוסיפים מעט שמן ומטגנים את הג’ינג’ר כמה שניות. מוסיפים את הסלרי.
מטגנים כמה דקות לריכוך חלקי ומוסיפים את הגזר, גמבה, שעועית, פטריות וכרוב, לפי הסדר, כשכל אחד מקבל כמה דקות טיגון על אש גבוהה תוך ערבוב מתמיד.
מוסיפים סוכר חום ומערבבים היטב.
מוסיפים את רוטב הסויה והפלפל, מערבבים, טועמים ומתקנים תיבול. הטעם צריך להיות מרוכז – כי טרם הוספנו את האטריות, ומאוזן – מתוק-מלוח-פיקנטי.
לתוספת פיקנטיות ניתן להוסיף צ’ילי גרוס.
מוסיפים את האטריות ומערבבים. מכבים את האש.
מניחים בצלחות ומעטרים בבוטנים גרוסים ובבצל ירוק.
ניתן להוסיף בשלב ההקפצה הראשון אחרי הסלרי קוביות של חזה עוף/סלמון מושרה ברוטב סויה.
