לכבוד חג השבועות, אני רוצה לאתגר את קוראות המדור בשאלה מעשית שהתשובה עליה קריטית לקביעת ברכה.

מדי פעם מתקשרות נשים לבית הוראה ושואלות מהי הברכה על לביבות גבינה שעשויות מגבינה, סוכר וקמח (בדרך כלל לא פחות משליש מהמתכון) אבקת אפייה ועוד כמה רכיבים.

השאלה, האם הברכה היא “שהכול” או “בורא מיני מזונות”, בגלל הקמח.

באופן כללי כאשר אוכלים שני מאכלים ‘עיקריים’, שאינם נטפלים אחד לשני, מברכים על כל מאכל בנפרד.

אבל באופן ששני המאכלים ה’עיקריים’ נמצאים בתערובת, קבעו חכמים שיש כאן עיקר וטפל, וצריך לברך על המין העיקרי בלבד כדלהלן: ^א

• אם יש בתערובת מאכל מחמשת מיני דגן, שהוא גם מרכיב את התערובת, מחמת חשיבותו הוא נהיה העיקרי ונברך על התערובת “בורא מיני מזונות”.
• אם אין בתערובת חמשת מיני דגן, נברך כפי ברכת הרוב ^ב

הגדרת תערובת

הרעיון הוא שניכר בהם שהפכו אותם למשהו אחד, ויש בזה כמה פרטים כפי שנבאר להלן:

תערובת חתיכות[1]:

דוגמאות: סלט ירקות או סלט פירות (נחשב תערובת, והמין שיש ממנו רוב הוא העיקרי, ואם יש בסלט מאכל מחמשת מיני דגן שנועד להיות חלק מרכיבי הסלט, אזי הוא העיקר אפילו אם הוא מיעוט. ואם הוא בא רק כדי לתת טעם ולא כחלק מהרכיבים, וכן אם אין חמשת מיני דגן – הולכים לפי הרוב)^ג

חמין (צ’ולנט), שיש בו גריסי פנינה (מזונות), תפוחי אדמה ובשר – אם החתיכות גדולות שלא עולות יחד בכף, אז אין כאן כלל תערובת ומברכים על כל מין בפני עצמו. אם החתיכות קטנות יותר, הגריסים נחשבים כעיקר מכיוון שהם חלק מרכיבי התבשיל, ונברך רק ברכת “מזונות” ^ד

תערובת שכבות:

תערובת שכבות כגון עוגות גבינה (ביסקוויטים וקרם גבינה) וכן קרמבו וגלידה בתוך גביע: אם המרכיבים השונים עברו תהליך שאיחד אותם כגון בישול, אפייה, קירור ממושך או הקפאה – הרי זו תערובת, ומברכים ברכה אחת כפי שמובא בכללי תערובת. ואם הם כשני דברים הנאכלים יחד, כמו קרמבו עם ביסקוויט או קסטה, אז תלוי באדם האוכלם. האם כוונתו למשהו עיקרי והגלידה או הקצפת באים כטעם נלווה, או ששני המרכיבים עיקריים^ה

עכשיו השאלה שלי היא כך: למה מכניסים את הקמח בלביבות גבינה, בשביל להוסיף טעם? שישביע יותר? או רק כדי לדבק את תערובת שלא תתפרק?

אם התשובה היא בשביל טעם – אז ברכת הלביבות היא “בורא מיני מזונות”. אך אם המטרה של הקמח היא כדי שהתערובת תחזיק את עצמה – ברכתן של הלביבות היא “שהכל”.

[1] העולות יחדיו בשעת נטילתן בכף וכדו’ (ע”פ הערוך השולחן בסי’ רי”ב ס”ב).

——————–

^א (סי’ ר”ח סעיף ז, וסעיף ב. וכן בסי’ רי”א ס”ק א במשנ”ב ובעוד מקומות).

^ב (סי’ ר”ח ב,ז. וברי”ב ס”ק א במשנ”ב. וע”ע בשעה”צ ד).

^{ג  (}סי’ רי”ב ובשעה”צ ב. וכ”כ ב’חזון עובדיה’ ברכות עמ’ רפה, ועוד הרבה אחרונים. ודלא כדעת ה’חיי אדם’ שמובא שם עיי”ש).

^ד (ע”פ סי’ ר”ח סעיף ב. ובסי’ רי”ב ס”ק א במשנ”ב. וכן מבואר ב’פרי מגדים’ בפתיחה להל’ ברכות ס”ק יא. וההגדרה שעולים בכף אחת מובא ב’ערוך השולחן’ ריב, סעיף ב).

^ה (סי’ קס”ח ס”ק מה במשנ”ב. ועיין בחזון עובדיה ברכות עמ’ רצא).