בפוסטים האחרונים עסקנו בדיני עיקר וטפל.

היום נעסוק בסוג השלישי של עיקר וטפל – כאשר יש כמה מאכלים עיקריים הנאכלים יחד בתערובת, כלומר, שאין האחד בא לשרת את השני, אלא כל אחד מהרכיבים מרכיב את התערובת.

לדוגמה: סלט פירות, שבו כל אחד מהפירות מרכיב את הסלט. אז אע”פ שיש פרי שהוא פחות חשוב או פחות יקר, אבל הוא בוודאי לא נועד רק לשרת את שאר הרכיבים.

תערובת של מאכלים הנאכלים יחד

באופן כללי כאשר אוכלים שני מאכלים ‘עיקריים’ – שאינם נטפלים אחד לשני – מברכים על כל מאכל בנפרד.

אבל באופן ששני המאכלים ה’עיקריים’ נמצאים בתערובת, קבעו חכמים שיש כאן עיקר וטפל, וצריך לברך על המין העיקרי בלבד כדלהלן[1]:

• יש בתערובת מאכל מחמשת מיני דגן, שהוא גם מרכיב את התערובת – מחמת חשיבותו הוא נהיה העיקרי, ונברך על התערובת “בורא מיני מזונות”.
• אין בתערובת חמשת מיני דגן – נברך כפי ברכת הרוב (סי’ ר”ח ב,ז. וברי”ב ס”ק א במשנ”ב. וע”ע בשעה”צ ד).

הגדרת תערובת

הרעיון הוא שניכר בהם שהפכו אותם למשהו אחד, ויש בזה כמה פרטים, כפי שנבאר להלן:

תערובת חתיכות[2]:

דוגמאות: סלט ירקות או סלט פירות (נחשב תערובת, והמין שיש ממנו רוב הוא העיקרי, ואם יש בסלט מאכל מחמשת מיני דגן שנועד להיות חלק מרכיבי הסלט – אזי הוא העיקר אפילו אם הוא מיעוט. ואם הוא בא רק כדי לתת טעם ולא כחלק מהרכיבים, וכן אם אין חמשת מיני דגן – הולכים לפי הרוב).

חמין (צ’ולנט) שיש בו גריסי פנינה (מזונות), תפוחי אדמה ובשר – אם החתיכות גדולות, שלא עולות בכף ביחד – אז אין כאן כלל תערובת ומברכים על כל מין בפני עצמו. אם החתיכות קטנות יותר – הגריסים נחשבים כעיקר, מכיוון שהם חלק מרכיבי התבשיל, ונברך רק ברכת “מזונות”.

תערובת שכבות:

כגון עוגות גבינה (ביסקוויטים וקרם גבינה), וכן קרמבו וגלידה בתוך גביע – אם המרכיבים השונים עברו תהליך שאיחד אותם, כגון בישול, אפיה, קירור ממושך או הקפאה – הרי זו תערובת ומברכים ברכה אחת, כפי שמובא בכללי תערובת. אם הם כשני דברים הנאכלים יחד, כמו קרמבו עם ביסקוויט או קסטה – אז תלוי באדם האוכלם. האם כוונתו למשהו עיקרי והגלידה או הקצפת באה כטעם נלווה, או ששני המרכיבים עיקריים.

ספק תערובת:

מרק עם חתיכות אוכל: מרק עם ירקות או שקדי מרק ואטריות וכולי – מבואר באחרונים שאם יש קצת מים והרבה ירקות, אז אפשר להחשיב את המרק כתערובת עם הירקות, ונברך לפי כללי תערובת. אך אם יש הרבה מים וקצת ירקות, אז לא שייך בזה המושג תערובת אלא כשני מאכלים הנאכלים יחד. אותו הדין יהיה ביחס לאטריות או לשקדי מרק במרק.

[1] אבל תערובת המורכבת ממאכל עיקרי וממאכל שבא להכשירו, דינה כנ”ל – הולכים לפי המין שבשבילו אוכלים את המאכל, אפילו אם המין הטפל יותר חשוב מהמין העיקרי, כגון שהמין הטפל הוא מחמשת מיני דגן. מכיוון שהוא לא בא כחלק ממרכיבי התערובת, אלא רק כהוספת טעם, הרי הוא טפל ולא יברכו עליו כלל.

[2] העולות יחדיו בשעת נטילתן בכף וכדומה (ע”פ ה’ערוך השולחן’ בסי’ רי”ב, ס”ב).