"תביא לי את זה הרגע!!", יאיר צועק.
"לא רוצה", איתמר מתנגד.
"תביא לי או שאני מפרק לך את הכול".
"לא מביא".
בוםםםםםם, מגדלי מגנטים וקפלות מתקפלים על הרצפה,
טאח טאח טאח, איתמר מכה ביאיר נמרצות,
"אמאאאאאאאאאא יאיר הרביץ לי", איתמר צורח.
"אמאאאאאאאאאא יאיר הרביץ לי", יאיר חוזר אחריו במנגינה.
"אמא הוא אומר אחרי"
"אמא הוא אומר אחרי"
"דיייייייייייייייייי"
"דייייייייייייייייי"
יאיר צוחק צחוק מרושע,
איתמר מתחיל לבכות.
——————–
מריבות.
"תמיד בסוף זה מגיע אלי", אמרה לי אמא.
"אני לא יכולה להישאר אדישה, הוא מתעלל באחיו הקטן", אומרת לי אמא נוספת.
"חלמתי על אחווה ושלווה, זה חשוב לי כל כך, ואין לי את זה בבית בכלל, כל היום רבים!!", עוד אמא משתפת אותי.
מה עושים כשהילדים רבים?
מפריע לך שכל מריבה נגמרת ב"אמאאאא"?
מעצבן אותך הדרמות והדציבלים?
חוששת על הקטן שמנצלים אותו? או על האמצעית שכולם מתעללים בה?
כואב לך שההרמוניה המשפחתית שחלמת עליה, נגוזה במעמקי הצעקות?
אז כדאי שתדעי כמה דברים:
- מריבה היא כמו הצגה. יש דמויות ויש דרמה, את יכולה לבחור האם לקחת חלק בהצגה או לא.
כשאת לוקחת חלק זה נשמע ונראה ככה: (הכיתוב המובלט זו את, האמא).
"תביא לי את זה הרגע!!", יאיר צועק.
"יאיר, תירגע, תדבר אליו יפה", את מתערבת.
"לא רוצה", איתמר מתנגד.
"איתמר תירגע".
"תביא לי או שאני מפרק לך את הכול".
"אני לא אחלק לכם את השוקולד שאמרתי לכם, תראו איך אתם מתנהגים".
"לא מביא".
בוםםםםםם מגדלי מגנטים וקפלות מתקפלים על הרצפה,
[אמא כועסת]
טאח טאח טאח , איתמר מכה ביאיר נמרצות.
[אמא מרגישה אשמה]
"אמאאאאאאאאאא יאיר הרביץ לי", איתמר צורח.
"אמאאאאאאאאאא יאיר הרביץ לי", יאיר חוזר אחריו במנגינה.
[אמא חסרת אונים]
"אמא הוא אומר אחרי….."
"אמא הוא אומר אחרי"
"דיייייייייייייייייי"
"דייייייייייייייייי"
יאיר צוחק צחוק מרושע,
איתמר מתחיל לבכות.
[אמא מותשת]
——
- את שואלת אותי "אבל איך אני לא אהיה שם, כשהגדול מתעלל בקטן? כשהקטן מפריע לגדול? כשהאמצעית משגעת את כולם?"
כל ילד צריך לעבור מסע של גדילה. גדילה כוללת התנסות בכל התחומים, כולל בתקשורת וחברה.
ההתנסות, ההתמודדות והלימוד מההשלכות יהיו רק אם את לא תהיי מעורבת וזה יהיה שלו. הבית הוא המקום הטוב ביותר ללמוד, בחממה שבה יש אמא אוהבת ואחים.
2. אבל הם תמיד באים אלייך בסוף או אפילו לפני הסוף…
אז תדעי שהם באים כי עד היום לקחת את תפקיד השופטת, אז מה יותר הגיוני מאשר לבוא לשופטת?!
'אבל התעלמתי!', את מתנגדת.
התעלמת כלפי חוץ אבל בפנים היית שם בכל רמ"ח ושס"ה.
את תהיי מסוגלת לעזוב את השטח (מטפורית), ולהתפטר מתפקיד השופטת רק אם תסמכי עליהם שהם יכולים להתמודד עם המריבות שלהם. שלא יקרה להם שום דבר חוץ מקצת לימוד של סיבה ותוצאה, והתנסות חברתית משמעותית בסביבה נוחה.
3. את מרחמת על הקטן והחלש, חוששת שיזיקו לו?
תדעי שלכל אחד מהם יש חלק במריבה, כן, גם לקטן, המסכן… כשתתבונני לעומק תראי שאף פעם אין צודק אחד.
מריבה היא תמיד בשניים.
ומשהו אחרון שתרצי לשמוע –
מניסיון רב, אם תרדי מהבמה ותתני לדברים להתנהל מתוך אמון בילדים שלך,
אורך, עוצמת וכמות המריבות ירדו לאט לאט ובהתאם.
בהצלחה!
