מי מאיתנו לא אמרה בשבועות האחרונים שחייבים גאולה? מי מאיתנו לא אמרה לעצמה או לאחרים כי רק ביאת המשיח תפתור לנו את כל הצרות? מי מאיתנו לא מייחלת יותר ויותר לביאתו בימים אלו? האם בתוך כל זאת זכרנו שגם כאן, במיצר החשוך שאנו מהלכות בו, נמצאת כבר מעין גאולה? האם זכרנו שיום אחד בשבוע אנחנו בנחלה ללא מיצרים? האם זכרנו שבכל סוף שבוע מגיע אלינו במתנה גמורה יום שהוא מעין עולם הבא?
ביום השבת הקדוש הזה יש לנו הזדמנות לשאוב ממעייני הישועה העתידית שמחה שלמה של גילוי מלכות כבוד ה': "ישמחו במלכותך שומרי שבת וקוראי עונג". נכון, המציאות עוד לא מושלמת, נכון, הרבה כאב יש בעולם והרבה חיסרון. אך מרגע שנכנסת השבת – גאולה. כמילותיו של הפייט: "חמדת הלבבות לאומה שבורה, לנפשות נכאבות נשמה יתירה, לנפש מצירה תסיר אנחה – שבת מנוחה".
שבת היא לא רק אוסף חוקים. שבת היא פתיחת הלב אל האינסוף המתגלה מאחורי מטלות החיים והריצה המשוגעת. שבת היא חירות שלמה הנמצאת בעומק נשמתנו שהיא חלק אלוק ממעל. שבת היא היכולת לשוב אל המקור שלנו, אל המקום שלנו, אל גאולתנו הפרטית והכללית.
אבל שמחת השבת לא מתחילה רק עם הדלקת הנרות, היא מתחילה הרבה קודם, כשאת מתחילה להכין את השבת. בקניות של יום שלישי, בקריאת הטור הזה ביום רביעי 😊 ובעריכת השולחן של יום חמישי. בפרשתנו מצווה ה' את בני ישראל להכין את השבת: "והיה ביום השישי והכינו את אשר יביאו", בעל 'חידושי הרי"ם' מסביר כי מכאן לומדים שההכנות לשבת קודש צריכות להיעשות מתוך שמחה "והיה – לשון שמחה". תוך כדי השטיפה והמקלחות, עריכת השולחן וקציצת הירקות, תהיי בשמחה. את מכינה עכשיו גאולה. כן, השבת הפשוטה הזו שאולי התרגלנו אליה כבר – היא היא הגאולה.
יכולים אנו להיות כבר בשבת, ולסחוב על עצמנו דפוסי גלות מצמצמים. אך שבת היא קריאה לתנועת נפש הפוכה – יהיו ימייך צרים ככל שיהיו, הכניסי אליהם את השבת. כשנצליח לשמר שתי שבתות כאלו – עם הסכמה להרגיש בהן גאולה באמת – מיד ניגאל. במהרה בימינו אמן.
