אמפתיה היא תהליך שמאפשר לאחד להבין ולהרגיש, במידה מסוימת, את רגשותיו של האחר. באמצעות דימוי ניתן להסביר את תהליך האמפתיה כ"כניסה לנעליו של האחר".

אמפתיה חשובה מאוד לא רק בשיח רגשי, ולא רק עם ילדים…

כאן לא נתמקד במשמעותה של אמפתיה או בשאלה כיצד היא מתבטאת בשיחה, וגם לא נתרגל הבעת אמפתיה באופן מילולי. מה כן נעשה? –נלמד משחק שמתרגל טכניקה אחת של התכווננות אמפתית, ונבדוק מה המשחק הזה מעורר בנו ובשאר המשתתפים. בגיליון הבא בעז"ה נלמד טכניקה נוספת.

אז מה בתוכנית?

משחק חיקוי.

מה צריך להכין מראש?

רביעיות כרטיסים. על כרטיס אחד נרשום "הבעת פנים". על הכרטיס השני – "תנועה", על השלישי – "מילה". על הרביעי – "משפט". נכין רביעייה כזו לכל משתתף במשחק ונערבב יחד את כל הכרטיסים.

המשחק מתאים לזוג או לקבוצה. הכללים פשוטים: כל אחד בתורו מרים כרטיס מהערמה, פועל לפי הרשום ושאר המשתתפים צריכים לחקות אותו בצורה מדויקת ככל האפשר, כולל חיקוי מנח הגוף, טון הדיבור וכדומה.

מה מורה כל כרטיס? –"הבעת פנים": על המשתתף שהרים את הכרטיס להביע רגש מסוים לבחירתו בעזרת הבעת פנים בלבד, ולכל היותר להוסיף תנועת יד. "תנועה": על המשתתף שהרים את הכרטיס לבצע תנועה בודדת או רצף תנועות קצר. "מילה": על המשתתף שהרים את הכרטיס לבחור מילה אחת ולומר או לשיר אותה כרצונו. "משפט": על המשתתף שהרים את הכרטיס לומר משפט שכולל לפחות שלוש מילים בכל נושא שיבחר.

הצלחתם לחקות במדויק את הביצועים של כל אחד מהמשתתפים? כל הכבוד. זה בכלל לא קל. לא הצלחתם? –לא נורא. ככל שמשחקים ומתרגלים – זה זורם יותר…

מה הרגשתם במהלך המשחק? מה חשבתם? מתי היה לכם נעים יותר, כשחיקיתם אחרים או כשחיקו אתכם? מה אתם חושבים שצריך או כדאי לעשות כדי להצליח במשחק הזה? מה עלול להפריע במהלך המשחק? כל השאלות האלו ועוד, הן שאלות שמעוררות אותנו לחשוב לעומק על המשחק הזה ועל פעולת החיקוי שנראית טבעית ופשוטה (אך היא ממש לא כזו). כדאי לדבר על החוויה ולדון בה – זה מחכים, מלמד וגם מקרב.

מה הרווחנו?

שיחקנו יחד, תרגלנו טכניקה בסיסית של התכווננות לזולת, דיברנו על המשחק ואולי גם למדנו ממנו משהו לחיים.

והעיקר שנהנינו יחד!

לפוסט הקודם בסדרת לומדים רגשות