"עם כל זה אחכה לו… "
השוע יחול יום עשרה בטבת, תחילת המצור על ירושלים.
לא קל לחיות בתחושה מתמדת של צער וכאב על חורבן בית המקדש.
קשה עוד יותר להאמין שהמשיח יבוא ממש עכשיו ועוד כמה רגעים יבנה בית המקדש.
מבחינה מסוימת, האמונה הזאת דורשת מאיתנו תעצומות נפש. הקושי הגדול של האמונה הזאת מקורו בתסכול ובאכזבה שהיא מקנה לנו יום אחר יום.
בכל יום אנו אומרים: "אחכה לו בכל יום.." ובאמת מחכים, מצפים ומקווים לישועה, אך אחרי יום ועוד יום שהמשיח לא מגיע, במקום תקווה אנו מתמלאים באכזבה.
יש שמגדילים לעשות ואומרים, בשביל מה לצפות? כשהוא יגיע – יגיע.
אך האמת היא, שמה שהתורה מבקשת מאיתנו הוא לחיות בתקווה ובאמונה, וזה מסר חשוב בנוגע לכל הציפיות בחיים שלנו.
תינוק נולד עם חלומות, עם שאיפות. ילד מעז לדמיין ולאחל לעצמו גם דברים שלא בהכרח ישימים.
מדוע אנחנו לא מוכנים לפרגן לעצמנו טוב?
מכירה את האמרה 'אם אין ציפיות, אין אכזבות'?
מסתבר שיש מאיתנו שאימצו אותה חזק לתוך החיים.
—
חני, נשואה ואימא לשלושה ילדים, הגיעה אלי מיואשת.
מיואשת מכך שהיא לא יכולה להגשים את החלומות שלה בזוגיות. "בעלי אדם מדהים. הוא יודע לפנק ובאמת לא מזיק. העניין הוא שמה שחשוב לי לא ממש חשוב לו.
אמרתי לו אלף פעמים שאולי נצא בלילה לסיבוב, אבל בכל פעם זה נופל על משהו אחר. גם כשאנחנו יוצאים זה נגמר מהר מדי, או שהוא מקבל שיחת טלפון חשובה, או שחם, או ש… החלטתי שאני כבר לא אומרת לו יותר. הבנתי שזה סתם מאכזב אותי בכל פעם מחדש, אבל אני מרגישה מתוסכלת מאוד".
—
בתחילת חיי הנישואין וכך גם בתחילת חיי ההורות, לכולנו היו חלומות.
חלומות לקשר קרוב, לזוגיות משוחררת וממלאת.
אבל איפה שהוא, באמצע הדרך, אולי אחרי האכזבה הראשונה או השנייה ובטוח אחרי שניסינו לדבר ולפתור את הבעיה – שוב איבדנו אמון.
ההרגשה היא: "אם זה מה שקורה אחרי שדיברתי, כנראה שלא אכפת לו". עכשיו זה אפילו מאכזב יותר.
הנפש שלנו בנויה עם מנגנונים. מנגנוני הגנה. מטרתם להגן עלינו, להרחיק אותנו ממקום של כאב, של צער ושל תסכול.
אחרי שנחווה אכזבה בסיטואציה מסוימת או ממשהו מסוים, נתרחק ממנו, כדי לא להיכוות שוב, כדי לא להיפגע.
האם באמת אין תקווה?
האם יש דברים שצריך 'להשלים איתם'?
אולי בכל זאת עדיף להבליג ולשתוק?
מי אמר שהוא חייב ויכול לממש לי את החלומות שלי?
אלו הן חלק מהמחשבות שעוברות לנו בראש בתנודות שלנו בין תקווה לאכזבה.
אבל האם הוא יודע מה החלומות שלך?
האם מצאת את עצמך מסבירה לו למה היציאה הזאת בערב, הבית המסודר בצהריים, העזרה בערב שבת הכרחית כל כך בעבורך?
האם את צריכה באמת את העזרה הטכנית, אולי את ההדדיות או את התחושה שאת לא שם לבד?
