קומת הגג בבניין של אסתי וחיים מחולקת ל-4 יחידות דיור קטנות וקומפקטיות. המעלה היחידה שלהן הוא הנוף הנשקף ממרום ששת הקומות של הבניין הישן. התחלופה שם גבוהה מאוד. בדרך כלל לא מאריכים יושבי היחידות  שֶבֶת. מיד עם הולדת התינוק הראשון הם נאלצים לעבור למקום אחר, מרווח יותר, שיכיל גם את האוצר החדש. שקועים בעצמם, לא יוצרים הזוגות הטריים קשר עם דיירי הבניין, ממלמלים שלום חטוף במעלית ולאחר תקופה נעלמים.

רק עם זוג אחד נוצר קשר. יניב גבוה ופניו מוארות, פאותיו ארוכות ומסולסלות, כיפה לבנה גדולה מאוזן לאוזן, מלא חיים ותוסס, מברך תמיד בשלום רועם כל  אחד מדיירי הבניין. מעיין, קטנה ורכה, חצאיותיה הרחבות נושקות לנעליה, ראשה צנוף במטפחות צבעוניות ואת ברכת השלום שלה בקושי יכלה אסתי לשמוע. חמש שנים הם מתגוררים שם בעליית הגג, ועדיין לא בורכו.

"אני לא יכולה יותר לחכות", בכתה מעיין ליניב ערב אחד, כשאחר לשוב מבית המדרש. "קשה לי כל כך האכזבה הזו שוב ושוב. יש לי רגעים קשים שאני לא מוצאת כוחות יותר להתפלל, כי אני כועסת ועצובה. אני כבר לא יכולה לעלות במדרגות ולשמוע מכל דירה בכי של תינוק. אני לא רוצה לצאת החוצה לתלות כביסה ולראות בכל מקום ילדים צוחקים. איך אתה לא מתפרק? איך אתה ממשיך לחייך ולא לבכות כשאתה מלטף לחי של הילד של השכן שהתחתן שנתיים לפנינו?".

ההתמודדות עם מצב של עקרות, עם חוסר היכולת להגשים את החלום להקים משפחה גדולה, היא התמודדות קשה שהרבה עצב, תקוות שנכזבות ובדידות קשורים אליה. עקרות, בדיוק כהורות, כרוכה בזמן, בדרך, במסלול. מדובר בעצם באותו מסלול, אלא שלפעמים הוא מוביל לילד, ולפעמים למשהו שהרבה יותר קשה לתפוס: לרׅיק, להעדר, לנקודת-גבול מסתורית בין תקווה לייאוש, לאֵבֶל על משהו שמעולם לא היה לך.

שמחה היא עבודה, מעיין, זוהי משימת חיינו. רבי נחמן מברסלב אומר שאדם צריך ממש להכריח את עצמו להיות שמח. כן, להכריח. לחשוב על זה, להתאמץ למצוא דרכים ושיטות, לנסות כל הזמן לייצר שמחה. זו עבודה קשה אבל הכרחית, ורבי נחמן מסביר למה: "רק על ידי השמחה יוכל להנהיג המוח כרצונו, ויוכל ליישב דעתו, כי שמחה היא עולם החירות".

אדם יכול להגיע ליישוב הדעת, לריכוז ולאיזון, רק אם ינצח את העצבות, רק אם הדאגות והדחפים והתסכול שלו לא יובילו אותו, רק אם יפעל מתוך שמחה. ברגעים קשים אנחנו נוטים להתמקד במה שחסר, בלי להתייחס לכל מה שיש לנו. זה חשוב מאוד, כי הכרת תודה, הערכה ונקודת מבט חיובית יוצרות אנרגיה בריאה שממגנטת אליה שפע ומביאה אלינו דברים טובים. אם אנחנו מתבלבלים ומאבדים את הפרופורציה הנכונה בהסתכלות שלנו, אנחנו מאבדים את ההווה. החלומות לעתיד וההתעסקות במה שנמנע מאיתנו בעבר, גורמים לנו להחמיץ ולאבד את הכאן ועכשיו.

אנחנו לא התסריטאים של חיינו. נראה לנו שהדרך שלנו מלאה מהמורות ובורות, אבל יש בה גם נוף יפה ושבילים נוחים להליכה. גם כשיש לנו רגעים קשים, זה הזמן להזכיר לעצמנו כי הנפש והרגש שלי לא תלויים בגורמים חיצוניים. מה שבאמת קובע, נובע מבפנים, וזה דווקא בידינו. השמחה האמתית מגיעה מתוך בחירה ואפשר לעורר אותה בכוח המחשבה וההתבוננות על כל הטוב שכבר קיים בחיינו. יש לה את הפוטנציאל לשחרר אותנו מההתניות שאנחנו עושים בראש לגבי מתי ואיך נהיה שמחים. היכולת להיות שמח בלי קשר לנסיבות ולמצוא שמחה גם ברגעים של עצבות, היא היכולת להיות חופשי. אתה, יניב, הוא שבוחר על מה ואיך לחשוב. את, מעיין, היא זו שבוחרת על מה ואיך לחשוב, ובסופו של דבר, שניכם צובעים את התמונות שמופיעות על מסך חייכם. כשהאדם עצוב, השמחה האמיתית היא הדרך היחידה שלו לחזור ולהיות המוביל. לכן רבי נחמן קבע ש"מצווה גדולה להיות בשמחה תמיד". זו מלחמת החיים שלנו – כל רגע שבו אנחנו חוטפים שמחה ומחליטים להסתכל על העולם באופטימיות ובעין טובה הוא רגע קטן של ניצחון, רגע קטן של חירות.