אחות של חיים מתחתנת, אחותו הקטנה. כמה מרגש. לאוזניו של חיים היושב ערב ערב בסלון מול הספרים בשיחת החברותא עם אלישע, מגיעות שיחות טלפוניות ארוכות ודיונים מדוקדקים של אסתי עם אחיותיו: היכן אפשר לשכור שמלות תואמות לכל הנכדות בצבע וסגנון שיענה על טעמן של כל האחיות והגיסות, ואיזה צבע יתאימו לקשתות של הבנות שלא יהיה ניגוד לצבע העניבה של הבנים, ומה נכין לשבע ברכות המשותף, ואיפה נמצא מקום פנוי, איזה אופי הוא יישא ואיזה קונספט ניתן לו. וגם היכן נמצא בגד הולם לתינוקת החדשה תכולת העיניים ובהירת השיער שהאירוע יהיה הופעתה בציבור בפעם הראשונה. חצי שנה עברה מאז שגילי נולדה, וזו תהיה הזדמנות נהדרת להראות את האוצר החדש לכל הדודות. הזדמנות נהדרת? אסתי ממש לא בטוחה.
“נכון שזמן רב עבר מאז החתונה הקודמת במשפחה, חיים, אבל אז לא היה לנו תינוק. היום השתנו הנסיבות במשפחה שלנו לגמרי. אני לא אהנה בחתונה אם נביא אותה”.
“אסתי, את מכירה את אמא שלי. “לא אהנה” הוא משפט לא משכנע בכלל. נראה לך שאמא שלי תעבור בשתיקה על שגילי לא תהיה מצולמת עם כל הנכדים שלה? ומה עם סבתא שלי ואחותה, שמגיעות במיוחד מארצות הברית?”
“חיים, ברגעים הכי משמעותיים היא תצטרך אותי, וזה יכול להיות אפילו בשעת החופה. גילי תרצה את שלה בכל מקרה, ולא תתרגש מכך שבדיוק עכשיו החתן בא לכסות את אחותך. האיפור ונעלי העקב שלי לא ממש ישכנעו אותה שעכשיו זה לא הזמן. אתה רוצה להשוויץ איתה? תזמין את סבתא שלך ואת אחותה אלינו הביתה. אני מבטיחה להכין להם שטרודל למופת. ואמא שלך? תחשוב על מענה הולם. תגיד לה שגילי תינוקת רגישה לרעש והיא תסבול במקום רועש כל כך. תגיד לה שתינוקות צריכים לישון ולא להסתובב באירועים בלילות. הם צריכים שגרה וסדר יום. תגיד לה שהמוזיקה הרועשת לא רק מציקה, אלא עלולה לגרום לבעיות בלתי הפיכות”.
ילדים קטנים ואירועים דחוסים והמוניים זה לא דבר שהולך ביחד.
“למה אתה לא מבין שגם אני רוצה ליהנות? בסופו של דבר, מי שיסתובב עם גילי כל הערב – כשהיא בעגלה במקרה הטוב, ובמקרה הפחות טוב כשהיא צורחת על הידיים – יהיה אני. אתה תשב עם אחים שלך וכל המשפחה, או שתרקוד בעליזות עם הגיס החדש שלך במרכז המעגל. תחשוב על זה, זה לא הוגן”.
אסתי נגד, חיים באופן עקרוני איתה, אבל מעשית, אמא שלו יושבת לו על הכתף, אז הוא בעד.
אז לקחת אותה רק לחופה? להביא בייביסיטר לאירוע? או לא לקחת אותה בכלל ולהסתבך עם החמות?
התלבטות.
חתונות הן זמן שמח ומרגש. חתונה היא אירוע שמעורר מקומות רגישים שנידחים או שמצליחים להיות מודחקים בזמני שגרה. ההכנות לחתונה יכולות לעורר מחלוקות טיפשיות, אמנם, על צבעים, צורות ומנהגים, והן יכולות לגעת גם במקום העדין של יחסי כלה-חמות, כשהבעל נמצא בתווך, נבוך ולא ממש יודע איך לרצות את שני הצדדים ולצאת בשלום.
אסתי, את כבר מכירה את חמותך, אז את יכולה להבין את המצוקה של חיים. הוא לא נגדך, הוא מול אמא שלו.
קודם כל, בכל מה שקשור לטכני, נדרשת היערכות. צריך לקחת בחשבון את הצרכים של התינוק הקטן ולהתארגן בהתאם כדי שתוכלו ליהנות וכמה שפחות להתעצבן. כדאי לחשוב איפה נכון להתלבש בהתאם לזמן הנסיעה, ואולי כדאי יהיה לקחת את הבגדים על קולב ולהתלבש באולם מיד כשמגיעים. (ולהתכונן לכך שיתכן שבמהלך הערב התינוק יפלוט על השמלה היפה או על החליפה החדשה). להצטייד באוכל בשבילו, שאוב או מקופסא, ובבגדים להחלפה. לחשוב על כך שגם אם יישן כמו מלאך קטן כל הערב, כשתגיעו הביתה מותשים ועייפים, הוא יתעורר רענן ועירני.
אבל בקשר לרגש – זה כבר מורכב יותר. לפעמים לא שווה לעורר מהומות על ערב אחד, ארוך ככל שיהיה. בואו בהחלטה משותפת שבאתם ליהנות, וכל אחד ייקח אחריות ויעשה כל מה שהוא יכול כדי ששניכם ייהנו. תחליטו מי אחראי מתי, מה עושים אם התינוק לא מסתדר בפנים, מי יוצא איתו כשצריך, מי מרדים, מי מחליף טיטול. חלקו את התפקידים ביניכם מראש, כך במהלך החתונה לא יווצרו חילוקי דעות.
“אסתי, דיברתי עם אמא שלי והסברתי לה את המורכבות. אמרתי לך, באמת חשוב לה מאוד שכולם יהיו ויראו בתמונות. אז היא ביקשה שתזמיני בייביסיטר, וברגע שהתזמורת תנגן את התו הראשון של ניגון החופה – גילי והשמרטפית יהיו בדרכן הביתה. אה, כן, היא משלמת”.
מזל טוב!
