פרק 17

חני זית

מבעלים באוהל יבורך

סיפרתי רבות על אישה בטיפולים,

הצלחתי לשכנע, וכעת כולם מהללים.

עכשיו רציתי לספר שמאחורי אישה גדולה

תומך ומחזיק ודוחף ומכוון – רק בעלה!

ולא רק בגלל שאמא לא יודעת לייעץ,

אחרי שילדה בקצב, בלי להתאמץ.

זה העול המונח על כתף צעירה,

להחליט החלטות גורליות מהרה.

לקחת אחריות, לשאול רבנים,

לבקש ברכות, לענות אמנים.

ומצח שהכיר קמטים רק מסוגיות,

הדאגות הוסיפו לו עוד.

וקשה להבהיר, אבל לפעמים בעיות

מפריעות להמשיך וללמוד.

ובעוד אישה נושאת את העול בידיים,

עול עצום ולא נזלזל.

הבעל נושא אותו בלב ובמוח, כפליים,

כאב נפילה בבוקר אפל.

מנסה להרגיע כשכואב בעצמו,

רוצה להשפיע, אף שעדיין מהסס.

מחליט החלטות ולא שלם עם עצמו,

ושותק כשלפעמים הוא כועס.

בקיצור – מסובך להיות בעל לאישה בטיפולים,

וללכת לכולל, לחברים עם תינוקות מייללים.

ואתה ממשיך לשאת את עול הטיפולים בגאון,

ולהרגיע את האישה המייללת ביגון.

ולסבול ההחלטות – שהן עול שמיישר כתפיים,

והופך ‘ישיבע- בוחר’ למומחה פריון תוך שנתיים.

אז לא כותבים שיר לגבר חיל, אבל מגיע לך צל”ש,

שאתה ממשיך במרוץ גם כשאתה מותש.

כי אתה גורר אחריך אישה מיואשת,

ומעודד כדי שהדיכאון לא יפיל אותה ברשת.

יום אחד תעמוד מחוץ לחדר לידה,

ותחכה לבשורות טובות, יש מצב!

ועריסה קטנה, תעיד נאמנה 

על גבורותיך, האיש בראש הבית ניצב.

וגם אם הרגע הזה לא יבוא, חלילה וחס

ד’ בשמים רואה, שומר וחס.

ומלאכים מדברים עליך, אני בטוחה ומאמינה

שעשית שליחותך נאמנה.

אז תמשיך להחזיק ותמשיך לחזק,

כשאני אמשיך ליפול ולהתפרק.

ואתה תרים ותחזק ותאמר – 

יום אחד הסיוט נגמר!!!

מחיאות כפיים סוערות לגבר שמח-פנים,

המשך להוביל בגאון את ספינת חיי המשונים…

זכו

אחד הדברים שאני אוהבת להזכיר לעצמי, ופחות אוהבת שמזכירים לי – זה את המתנות שזכינו להם בדרך הזאת, ויש המון. אחת המיוחדות בעיני, זו מתנת השלום בית נטול הילדים שיש לזוגות כמונו…

מחקר קטן שעשיתי בקרב חברות שחלק משמעותי מהשנה הראשונה שלהן עבר בבחילות קשות של חודשים משמחים, הראה שחלקן הגדול סבור שהבעל הצעיר, השותף לשמחה הקרבה, אמור לפנק אותן הכי בעולם ולדאוג להן (והן הכי מסכנות בעולם, אבל את זה הן לא יאמרו לי). לא מצאתי מישהי שהסבירה שבעלה מסכן גדול שאוכל רוגעלך במקום ארוחת צהריים. היה ברור שיש רק שחקן מסכן אחד בהצגה – האישה. לעומתן, היו החברות ה’מטופלות’ שהסבירו לי – כל אחת וטיעוניה המנומקים עימה – שכמה שקשה, הבעל מסכן יותר. הוא נושא גם את הקושי שלהן, הוא חייב לצאת להתאוורר, בהקדם והרבה. ובקצרה – מהקבוצה הראשונה שמעתי בעיקר על חובות הבעל, ומהשנייה – מה הן חייבות לו. אני לא נכנסת לניתוחים מי צודק ולמה זה קורה. כן מתעקשת לטעון שנתוני החיים של זוגות כמונו גורמים להם לדאוג ולרחם אחד על השני בצורה שלא אופיינית לגיל ולוותק הנישואין. הטיפולים גוברים על הכול…

יש זוגות שחיים בתור צוות איכותי לגידול ילדים. מטרה מצוינת. זוגות אחרים – חיים כאן אחד בשביל השני, ובמקביל הם גם מגדלים לתפארת שבט של ילדים, רווים נחת וכל מה שילדים יכולים לתת להורים. אבל קודם כל – אבא ואמא פה אחד בשביל השני. גם זוגות בטיפולים חווים את זה! אבל אחרת. חלקם פה בשביל להקל אחד על השני את המסע, וחלקם פה כצוות שרץ לכל הרופאים כדי לזכות להביא ילדים. 

תעצרו שניה. יש חיים לפני שיש ילדים. יהיו חיים יפים אחרי שהם יתחתנו. תשקיעו בפרטנר שלכם לדרך הזאת. זו השקעה שמחזירה את עצמה הכי שאפשר… ואולי רק מהמקום המנותק שלי אפשר להבחין בדקויות האלו.

לורם איפסום דולור סיט אמט, קונסקטורר אדיפיסינג אלית לפרומי 

לורם איפסום דולור סיט אמט, קונסקטורר אדיפיסינג אלית לפרומי 

לורם איפסום דולור סיט אמט, קונסקטורר אדיפיסינג אלית לפרומי 

תגובות אחרונות

אולי יעניין אותך גם...

איך מנצלים את הימים האלה בלהט השיגרה?
ממשיכים בכבוד סעודה שלישית והשבוע – הבית.
כמה דברים שלא ידעתן על חודש אייר הבעל”ט
כבר כמעט גאולה, או שוב חויים שואה?
את יוצאת לעבוד, אך האם זה חייב להיראות ככה?
“להנות בהם בני אדם” – ימים אחרונים לברכת האילנות.

או צרו איתנו קשר

צרפו אותי 

התכנים החדשים
וגליום התוכן הדיגיטלי שלנו
ישר אליך!