החוט המשולש
הכול עבר בשלום, בקלות ובמהירות, ברוך השם, ונחמי לא הבינה על מה היו כל הסיפורים המבעיתים ששמעה מסביבה כל אותם חודשים ארוכים של ציפייה. הימים בבית החולים היו רצף של ביקורים, פינוקים, ממתקים ומתנות. הרך הנולד הוא בן ראשון לנחמי ואלי הבכורים. אחיין, נכד ונין ראשון לשורה של הורים, סבים וסבתות, דודים ודודות. מבית החולים הגיעה נחמי ישר לבית הוריה. לברית הגיעה כאורחת. אמה דאגה לבגד לה ולעולל ואפילו לפאתה המסורקת. דניאל היה תינוק נוח שינק היטב וישן היטב לא פחות. כל שעשתה היה לישון, לאכול (הרבה, טעים ומפנק) להניק, לישון, לאכול (הרבה, טעים ומפנק) להניק וחוזר חלילה. אמה נהנתה לרחוץ אותו באמבטיה, ואחיה ואחיותיה המשתוקקים עמדו וציפו לזכות לערסל את הגוזל הרך, ואלי? אלי חווה את האושר הגדול כצופה מהצד.
כשעברו ארבעה שבועות, אלי אמר שהגיע הזמן לחזור הביתה. נחמי אמרה שוודאי ונכון ואיזה יופי. אלי ואביה העמיסו את העגלה היוקרתית (סבא וסבתא של נחמי) ואת כל הציוד החדש (אמו וסבתו של אלי רוקנו את כל החנויות לממכר מוצרי תינוקות) והם חזרו הביתה, מאושרים ומצוידים גם בקופסאות עמוסות במזון להקפאה. הם חזרו הביתה להיות אבא ואמא באמת.
אבל אז כבר לא היה הכול פשוט כל כך, וגם לא כל כך יופי.
התינוק הקסום שישן היטב עד כה, הפסיק לישון היטב. הוא לא הפסיק לבכות, ונחמי לא ישנה ברצף יותר משעתיים וחצי. אלי היה מוצא אותה בערב לבושה עדיין בכתונת לילה, כשהקן שלהם זרוע בכוסות קפה שהתקרר. אלי שלמד יום שלם בכולל מרוחק, יצא מדי בוקר וחזר הביתה בשמונה בערב, עייף, רעב ומותש, ולהפתעתו פגש גם אותה עייפה ומותשת אחרי יום ארוך שעבר גם עליה. הוא לא הבין מדוע אין אוכל מוכן על השולחן, אין חולצה מגוהצת בבוקר ואין גרביים מגולגלים למשעי בסלסלה. הוא לא הבין מדוע היא חסרת סבלנות, עייפה או מתלוננת שלא הספיקה לעשות כלום. הרי היא לא יצאה מהבית כל היום, היא בחופשת לידה.
הוא לא יודע שהיא כל היום החליפה חיתולים, הניקה, ניסתה להרגיע, נדנדה כדי שיירדם, שוב החליפה חיתול ושוב הניקה ונדנדה. ואיך ידע? היא עסוקה כל כך, ובכל פעם שהוא פוגש אותה היא לפני ואחרי וכמעט תמיד באמצע, וכשהוא מבקש להרים או להרדים, היא אומרת “תיזהר, תחזיק את הראש, תעשה לו כך ולא כך וגם לא אחרת ולא כדאי ותיזהר”. וכשמתחילים לדבר, האוצר מיילל ושוב צריך לאכול, ושוב הוא פולט וצריך להחליף חיתול וגם בגד. והוא מחכה במטבח, כי לתינוק מפריע כשמדברים לו מעל הראש. אז הוא מחכה בסבלנות, והאוכל מתקרר, ואז הוא מגלה שנחמי נרדמה, ושוב אלי מרגיש מאושר אבל קצת לא שייך, צופה מהצד.
לא נעים להודות, אבל אבות הם ללא ספק הצד המקופח של התהליך המופלא הזה. בחודשי הציפייה זכית, נחמי, לכל תשומת הלב. כולם דאגו לך, פינקו אותך ותמכו בך, ולאחר הלידה כל תשומת הלב עברה לדניאל. איפה בדיוק משתלב אלי, האב הטרי? איש לא שאל אותו איך הוא מרגיש עם השינוי שמתחולל בבית, אף שגם עליו עברו דברים וגם לו המצב החדש אינו פשוט לעיכול.
לידה מפירה את האיזון במערכת הזוגית. המעבר מחוסר ילדים להורות הוא חד, דרסטי ומטלטל.
כל לידה, לא משנה כמה אחים יש לתינוק החדש, ובמיוחד כאשר זהו הילד הראשון – משנה את כל מה שהיה עד היום. הורות היא מערכת יחסים משולשת שיש לבנות מן היסוד, אך מאחר שאתם חסרי ניסיון, יהיה קשה לצפות כיצד תתנהל ואילו משברים והפתעות היא מזמנת. נדרש זמן כדי למצוא את האיזון החדש שנכון לכם, וגם הרבה חכמה ומודעות שלך, נחמי. שלא במתכוון, לפעמים התינוק החדש שנמצא במרכז, וההנקה, העייפות שלך, הטיטולים והגזים – דוחקים את אלי קצת הצידה.
שלא במתכוון, ההשקעה הרבה בתינוק קצת פוגעת בו רגשית.
דווקא עכשיו הזמן להשקיע בזוגיות. נכון, אחרי הלידה בקושי יש לך זמן לאכול, לישון או להתקלח, אבל דווקא עכשיו חשוב שתשקיעו קצת זמן בזוגיות שלכם ותחזקו את החיבור ביניכם. זה כנראה לא יקרה מעצמו. דברו אחת עם השני, שתפו אחד את השנייה במה שעובר עליכם. תנו מקום לרגשות השונים. כרגע בבית זה קשה? הזמיני בייביסיטר טובה ואמינה (גם סבתא או דודה באות בחשבון) ותשריינו ביומן זמן רק של שניכם. כזה שבו שיוצאים מהבית, מתלבשים יפה ויכולים להקשיב זה לזה בנחת כמו פעם, לפני השינוי הגדול.
שתפי את אלי בטיפול בתינוק. אלי הוא לא העוזר בעת צרה, אלא האבא של דניאל. אל תחסכי או תמנעי ממנו את השותפות הזו. אל תשכחי, אבל מלבד הנקה אלי יכול לעשות הכול: הוא יכול לחתל, לקלח, לטייל, להשכיב לישון, לשחק ולהרגיע. לכן, אם את רוצה שגם אלי יהווה חלק דומיננטי בחייו של התינוק שלכם, למדי אותו את הדברים ממש כמו שאת למדת.
מדי פעם הכיני מנת חלב (או תחליף חלב) ותני לאלי לקום להאכלת הלילה. אפשרי לו לתת לך לישון לילה אחד רצוף. שם, בלילה, ירקמו החוטים העדינים של אב ובן. שם יתהווה החיבור הרגשי של אלי אל התינוק וכך הוא ירגיש שותף אמיתי.
