שביל_באדמה_ודשא_בצדדים

אובדן

מאת: מיכל הררי

על אובדן, קודש קודשים והתמודדות נכונה.

פעם אחת בלבד בכל שנה – ביום הגדול והמקודש ביותר לעם ישראל – יום הכיפורים, אל המקום המקודש ביותר – קודש הקודשים – נכנס הכהן הגדול ונשא עבור כל עם ישראל תפילה ממצה וקצרה שמילותיה מדודות וספורות – ועדיין נמצא בה מקום לייחל  “שלא תפיל אישה פרי בטנה”.

אל הטור הבא אני ניגשת בענווה ובחרדת קודש של מי שהיתה שם, ראתה את המראות, שמעה את הצלילים (או יותר נכון את היעדרם) וחוותה את הקושי. 

לב של אמא יהודיה שאיבדה את היקר מכל – הוא קודש הקודשים, ובטרם אכנס לקודש קודשים זה, נושאת אני תפילה כתפילתו של כהן גדול, שתהא שנה זו וכל שנה אחרת “שנה שלא תפיל אשה פרי בטנה…”.

אובדן

בניגוד לפעמים הקודמות, הפעם אני רוצה לכתוב דווקא על ההתמודדות שלנו, אנחנו שבדידנו הווה עובדה.

הטור הזה הוא מסוג הדברים שאני מייחלת שלא תצטרכו להשתמש בתובנותיו לעולם, ועדיין, אני מוצאת שיש לתת לו “במה” מהסיבה הפשוטה שכל אחד חווה או יחווה בחייו אובדן.

פטירתו של אדם קרוב, הפלה, לידה שקטה ומקרים נוספים  – מהווים כולם סוגי אובדן שונים – בגוף, בנפש, ברכוש וברוח.

הקושי העיקרי והגדול ביותר  באובדן הוא חוסר היכולת להשלים עם הסופיות המוחלטת ועם מה שנראה בעצם כאיבוד שליטה, וזאת למרות שאובדן איננו נתון בדרך כלל לשליטתנו. החלל העמוק שהוא פוער בנו קשה מנשוא ופעמים רבות הוא מוליד בנו פחדים, דיכאון ואיבוד טעם בדברים שאהבנו.

על פי מודל קובלר רוס, לאובדן מיוחסים שלבים שונים הכוללים הכחשה, כעס, התמקחות, דיכאון, השלמה והתארגנות מחדש.

מנגנון ההכחשה מסייע לנו ולו לרגע קט להתנתק מהמציאות ולתת לה לחלחל לתודעתינו טיפין טיפין, שכן סביר להניח שבשורה או חוויה קשה בעוצמות שכאלו – יכלו למוטט אותנו לחלוטין אילו פרצו לתודעתנו בבת אחת. זו הסיבה לכך שכמעט תמיד אפשר לשמוע אנשים שאומרים משפטים כמו: “לא יכול להיות, רק אתמול ראיתי אותה/ דיברתי איתה והכל היה בסדר” וכד’. זו גם הסיבה שכשיושבים שבעה אפשר לשמוע את האבלים כשהם מספרים שוב ושוב ושוב על רגעיו האחרונים של הנפטר כמו מנסים לעכל את הבשורה בעצמם.

השלב השני הוא שלב הכעס. כעס הוא  משהו שרובינו  מצליחים להוציא החוצה בקלות רבה יותר מאשר כאב. קל לנו ונוח לזרוק את האשמה על מישהו. כאישה חרדית ומאמינה באמונה שלמה בבורא יתברך – קשה לי לקבל את קיומו של שלב ה”כעס” ואני בוחרת לקרוא לשלב הזה שלב האמונה. אמונה היא הדרך “לזרוק” על מישהו אחר את האחריות, במקרה הזה על בורא העולם בכבודו ובעצמו, אולי עם הרבה פחות כעס והרבה יותר השלמה והבנה עמוקה על כך שיש לעולם הזה סיבה ומסובב ועל כך שחיינו בעולם הזה הם רק ברי חלוף והבורא יתברך הוא שמנהיג את ברואיו בחסד ורחמים והוא הוא שקוצב את ימינו ושנינו.

השלב הבא הוא שלב ההתמקחות.

השלב הזה מקנה לנו בעצם אשליה של החזרת השליטה לידינו. בשלב ההתמקחות אנחנו משחקים עם עצמינו ב”אם” ו”אז” – אם היינו שמים לב לתסמינים היא/הוא לא היה מת/ אם הייתי מתפללת יותר זה לא היה קורה/ אם היינו מנסים את התרופה החדשה היא/הוא היו מבריאים ועוד אינספור קונספירציות כאלו ואחרות. גם כאן, אשרי מי שאמונתו היא לחם חוקו ואשר בכל הליכותיו משווה ה’ לנגדו, לדעת כי על פיו יישק דבר.

כעת משהבנו והפנמנו את סופיות האובדן, מגיע השלב הקשה מכולם, שלב הדיכאון.

העצב העמוק מציף בנו תחושות של געגוע, של צער על עצמינו ועל מי או מה שאיבדנו. מותר לנו לשקוע מעט ברחמים עצמיים ומן הסתם עולה בנו צורך עז לבכות ולהתאבל. שלב הדיכאון ארוך יותר משלבי האובדן הקודמים. הוא גורם לנו לאבד חשק ועניין וכל מה שבא לנו זה להתחפר בפוך, לישון בשקט או בכלל להיעלם כדי להפסיק להרגיש את הכאב העצום הזה ואת החוסר.

הזמן איננו מרפא כפי שנוהג העולם לומר, הוא רק מביא הקלה. ככל שיחלוף הזמן יקהו הרגשות ותשקוט הנפש הסוערת וכמו שנאמר כבר “מצווה על המת שישתכח מן הלב”.

 השקט הפנימי הזה מביא אותנו אל  שלב ההשלמה וההתארגנות מחדש.

ההשלמה מגיעה בדרך כלל כחלוף שנה מעת האובדן. מדהים לגלות שזה גם בדיוק הזמן הקצוב ביהדות להלכות אבלות. בשלב זה הדיכאון מרפה ועוזב בהדרגה והחיים נכנסים למסלול של שגרה שבה האדם או הדבר שאיבדנו איננו. הכאב מתעמעם ואיננו לופת את הלב בחוזקה כה רבה. אנחנו מצליחים לחייך ואפילו לשמוח ללא רגשי אשמה וזה בסדר גמור.

בתוך כל תהליכי האבל ועיבוד האובדן, אני רוצה לדבר על דרכי התמודדות נכונות.

החשובה ביותר בעיני היא הקשבה והכלה עצמית.

לכל אחת דרך שונה להתמודד. האחת מעדיפה לבכות ולנקז החוצה דרך הדמעות את הכאב שנצרר בליבה, השניה תעדיף להתבודד בשקט של עצמה, השלישית תרצה להתכנס עם בני משפחה ולהיות עטופה בקרוביה והאחרת תתייחד עם סידור התפילה וספר התהילים ותשפוך דמעותיה כמים.

ישנן כאלה שתרצנה לשתף ולחלוק את תחושותיהן וישנן כאלה שמעדיפות להסגר ולשמור לעצמן את זיכרונותיהן ואת כאבן.

בדרך הזו יש גוונים רבים ואף אחד מהם לא חייב להיות שחור או לבן.

תעסוקה והסחת דעת הן דרכים נהדרות כדי לא לשקוע אך לצידן חשוב מאד לתת מקום גם לעיבוד תחושת האבל, כאב הלב לא נעלם לשום מקום – אם נדחק אותו מידי הוא יתפרץ משם יום אחד גדול בהרבה ובלתי מבוקר.

נסי לשתף את מי שאת מעוניינת בקרבתה.

לסביבה בדרך כלל קשה מאד לדעת כיצד לגשת למי שחווה אובדן. אל תצפי מאף אדם לדעת מעצמו למה בדיוק את זקוקה.

אל תחמירי עם עצמך ! נכון, חווית אובדן אבל אין זה אומר שאת חייבת להסתובב בפנים מכורכמות וטעם חמצמץ. זה בסדר אם מתחשק לך ואת יכולה לחייך, להיפגש עם חברות או להתאפר ולצאת לטייל. שום דבר מאלו לא מעיד על רמת הכאב שלך ולאף אדם אין זכות לשפוט אותך על שבחרת להמשיך ולחיות.

        ובנימה אישית, אני זוכרת את עצמי לאחר הלידה השקטה, נאחזת בהבנה שנבחרתי באופן אישי ע”י הקב”ה בכבודו ובעצמו – כדי לשמש ארון קודש לאותו תינוק אשר נר מונח על ראשו ומלאך מלמדו תורה,  בית ארעי לנשמת צדיק שאיננו נצרך לעבור שוב מסלול בעולם הזה אלא להשלים תיקונו רק ע”י הריון. והדברים התיישבו על ליבי והיו כמים קרים לנפש עייפה.

נשמי עמוק.

לעולם הזה יש מנהיג, יש סיבה ויש מסובב – הרשי לעצמך להתרפק על בורא העולם כמו על אבא גדול ונסי לנשום בכל הקושי הזה גם אמונה מזוככת.

הרופא לשבורי לב ומחבש לעצבותם – הוא ירפא לכאבנו ולא נדע עוד שוד ושבר בגבולנו.

השאר תגובה

אהבתי 0
היה שווה 0

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

על אנדרלמוסיה חיובית ולמה היא מועילה?

No Responses

גם אצלך שעות השינה השתבשו לחלוטין? נסי את אתגר השמש.

No Responses

טבלה מסכמת של כל המידע הנחוץ על חדרי הלידה בארץ.

No Responses

מעניין ומחכים

תגובות אחרונות
שביל_באדמה_ודשא_בצדדים

אובדן

מאת: מיכל הררי

על אובדן, קודש קודשים והתמודדות נכונה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

כיף, חוויות ויצירות. אבל-מה יהיה עם התלונות??

No Responses

הוא בבית הכנסת, לומד, ואת? עם הטיטולים והילדים בבית…רחוקה?

No Responses

ממשיכים בכבוד סעודה שלישית והשבוע – הבית.

No Responses

מעניין ומחכים

תגובות אחרונות

אולי יעניין אותך גם...

חני וינרוט ע”ה בפוסט כנה על חזרה בתשובה אמיתי של הדור שלנו.

1

מנה מיוחדת עם טיפ סודי לקבלת תערובת אוורירית במיוחד.

No Responses

פתרון מקסים, בריא וטעים – במקום לאכול פסטה, מכינים מהזוקיני ‘אטריות’.

No Responses

איך מתכוננים לצום כמו שצריך? כל הטיפים כאן.

No Responses

סדנת איור דמויות עם הציירת האהובה שירי כהן.

1

תכשירי קוסמטיקה ביתיים לשימוש יומיומי.

1

הדואר בא!! יום חוויתי באות ד’ כאן בקייטנה.

No Responses

איך מחטבים את הפנים בצורה נכונה בעזרת הארות והצללות.

No Responses

חדש – שמוליק סוכות בסינגל-קליפ מרגש ונוגע.

No Responses

את יודעת שיש משהו שמגיע לך לגמרי בחינם?!

No Responses

משחק טריוויה לפרשת בראשית זמין להורדה!

No Responses

איך שותים קפה מסביב לעולם? יוצאים למסע…

No Responses

אוהבת ליצור? סדנה במיוחד בשבילך, קצת הרפיה וחדוות יצירה.

No Responses

מה כוללת מצוות התשובה?

No Responses

תוכניה לימות החנוכה – נר שישי.

No Responses

איך לבחור ספר על מוגנות , פוסט אחרון בסידרה.

No Responses

הרוכסן נתקע? הנה דרך לשחרר אותו

3

בואי נכין גבינת שמנת בבית,חיסכון של עשרות שקלים!

No Responses

תאורה היא משחק של קסם והיא ואחד מהדברים החשובים ביותר בעיצוב ובתכנון חלל.

No Responses

כרטיס ברכה מתוק ולא מסובך בהכנה ביתית ומהנה!

1

טעים להכיר – נכנסים למטבח. והפעם- איך ממצים את טעם התבלינים?

No Responses

מכינים את המערכת החיסונית לקראת החורף!

No Responses

שעת יצירה מקסימה ובובה להשיח אליה את הדאגה….

No Responses

באמת מטריד את צלפחד, שכבר מת, חלק ונחלה בארץ הגשמית?

No Responses

האם אייס וניל עוגיות- ברכתו מזונות שקודמת לברכת ‘שהכל’?

No Responses

עד שיקרע לי הים… שידוכים – יוצאים לדרך!

No Responses

טבלה מסכמת של כל המידע הנחוץ על חדרי הלידה בארץ.

No Responses

על מטריות והתגוננות ממצבים לא נעימים…

No Responses

מחפשים ארוחה מהירה ומפנקת לחול המועד? כנסו.

No Responses

אוסף רעיונות קצרים ומהנים לתעסוקה משפחתית.

No Responses

או צרו איתנו קשר

צרפו אותי 

התכנים החדשים
וגליום התוכן הדיגיטלי שלנו
ישר אליך!