בשנה פלוס שאני בטיפולים במטרה לזכות להפוך לאמא, העסיקה אותי רבות שאלה, ואולי תהיה לך תשובה בשבילי. מאיזה שלב “הולכים על ביצים” ליד אישה בלי ילדים? ולא התכוונתי לדודה הזקנה שצריך לומר לה מזל טוב בכל שמחה כי “מסכנה אין לה ילדים” ו”אנחנו המשפחה שלה”… אלא לשלב הפורח בחיים. —- טוב חשוף, נוגע בכאב בלי למצמץ, אך מלא תקווה וחיים, על תקופת ההמתנה, וכל מה שבין לבין……

מי מסוגל להבין? ולמה כולם מרגיעים “זה לא מחלה”? אני סובלת, וזו לא בדיחה. הצטרפו אלי יחד למסע…

חוי ונועה יוצאות למסע, אפרים ברקע, מאיים ומסבך ופיצי מגיח באמצע והופך את הכל… בין לבין נועה חוזרת לעבר, הזוגיות שלה מציפה אבני נגף שנדרשו לסלק ומקסיקו על שלל צבעיה מוסיפה אורות ובמה….

יש כאלה שחושבים שלחזור בתשובה זה סוג של מחלת נפש, נדירה למדי אבל לא מספיק. הם אלו שמתאבלים על לכתך לבלי שוב אל החושך הגדול, ומעל קפה הפוך נטול קפאין ודל שומן מצקצקים קלות בלשונם ואומרים, “אה!! לא ידעתי שהיא לקחה את העזיבה של אבא שלה כל כך קשה”, או- “טוב, היא אף פעם לא הייתה לגמרי בסדר בראש. מה לעשות, קורה”. אם הם ליברלים בעיני עצמם, ייתכן שאף יגידו את המשפט הבא ובכך יסגרו את הפינה הפלורליסטית, “נו, העיקר שיהיה להם טוב”….