שלום יקרה. אכן, בשנים האחרונות נוצר בלבול רב בענין חלוקת התפקידים בין הורים לילדים. חונכנו שכהורים עלינו לקחת אחריות על הכול, גם על התפקידים של הילד. לפני שנעשה מעט סדר ונבהיר את העניין, חשוב שתדעי שבכל מקרה, גם אם תרצי לקחת אחריות על התפילה של הילד או על הקימה שלו – לא תוכלי. מהסיבה הפשוטה שאין לך שליטה על הילד, ולא משנה בן כמה הוא. את יכולה להעיר אותו, לסחוב אותו מהמיטה בכוח או לחילופין לדבר איתו בנועם על הנושא – זה לא יעזור. אין לשום הורה יכולת לגרום לילד שלו לעשות משהו שהוא לא רוצה. כי בורא עולם נתן לילד בחירה חופשית. הילד ישנה את התנהגותו רק אם הוא ירצה. זה מסביר את התסכול וחוסר האונים. הכוח בידיו של הילד ואין להורה מה לעשות כדי שישתנה. המצוקה של ההורים היא מפני שאנחנו חושבים שיש בידינו לעשות משהו כדי שהילד יתעורר. לצערי, לא מצאתי את אבקת הקסם שתגרום לילד לעשות משהו שהוא לא רוצה. 

עם כל זאת חשוב שתביני מהו תפקידך כאמא. בספר ‘חובת התלמידים’ כותב האדמו”ר מפיאסצנה דברים מפעימים: “לא די ללמד את הנער רק שחוב עליו לשמוע בקול המחנך… העיקר הוא להכניס בליבו דעה זו, שידע שהוא הנער בעצמו, הוא עיקר המחנך… ועליו הטיל ה’ חוב זה, לגדל ולחנך את הנצר הזה, את עצמו”. כלומר, חלק מהחינוך שלנו הוא להעביר אחריות לילד באופן שידע שזו האחריות שלו לחנך את עצמו. ההורים מלמדים, מורים את הדרך, ומכאן זה החלק של הילד. 

בהמשך הוא מדבר על תכונה משמעותית בהעברת האחריות: “חוק הוא ברוח האדם שיש לו על מי לסמוך, מרשל הוא את עצמו וסומך על זולתו וכו’…” – כלומר, לאחריות יש תכונה מיוחדת. היא לא מתחלקת בין שניים. רק מישהו אחד נושא באחריות. כשהורה לוקח אחריות על התנהגות הילד, הילד באופן טבעי משחרר את האחריות. לכן חשוב מאוד שתגדירי, מהי האחריות שלך? האם לימדת את הילד שצריך לקום לתפילה? לימדת על ערך של תפילה? אם כן, ואני בטוחה שכך – סיימת את תפקידך. עכשיו נותר לך רק לקבל החלטה האם את רוצה לקחת אחריות ולהעיר אותו לתפילה (זו החלטה הבלעדית שלך) ומכאן זו אחריותו. שמעתי פעם בשם הרב שטיינמן תשובה לשאלה: “מה לעשות כשילד לא קם לתפילה?” הוא ענה: “תפקידה של האמא להעיר פעם אחת בלבד וזהו. עכשיו זו האחריות של הילד להתעורר”. 

לסיום: ככל שתסמכי על הילד וככל שתביני שהרצון הפנימי והאמיתי של הילד הוא להתפלל, פחות תיבהלי מההתנהגות שלו וכך תוכלי להעביר לו יותר אחריות. שחרור האחריות הוא החינוך. החינוך הוא תפקידו של ההורה, ושחרור האחריות יוביל את הילד באמת להתחנך, לצמוח ולגדול! בלקיחת אחריות על החלק שלך ובשחרור האחריות על משהו שאינו בשליטתך, את בעצם מבצעת את תפקידך נאמנה בלי להיות תלויה בתוצאות ההשתדלות שלך.

הרבה נחת

צירה דויטש יוצרת מהפכות בחיים, בהורות ובזוגיות. אם את רוצה לחולל שינוי משמעותי בהורות שלך כתבי לי ל:[email protected]