ראשית כל אני רוצה לומר לך שאת אישה חכמה. את עוצרת ושואלת בזמן לפני שנוצרות בעיות וכאב לב. 

העצה שאני הולכת לתת לך ולכל מי שקוראת את הדברים, הולכת לעזור לך לבנות זוגיות שמחה ומאושרת עם אהבה וקרבה שהולכות ומתעצמות עם השנים, בע”ה.

(בינינו, חבל שאני לא ידעתי את זה בתחילת דרכי. הייתי חוסכת לי הרבה תסכול…)

כפי הנראה כבר דיברת על כך עם בעלך והוא מבין שזה מפריע לך.

ועדיין את, כמו רבות מאיתנו, רוצה לשנות את ההתנהגות שלו.

למשל: שיהיה מסודר יותר, שיביע יותר רגשות, 

שיעזור יותר בבית.

מה אנחנו עושות?

בהתחלה מעירות לו בעדינות… ברמז.

אחר כך שוב, באופן קצת יותר ברור… 

בהמשך אנחנו מנסות לשכנע אותו כמה זה נכון וצודק 

וכמה יהיה לו טוב אם רק יעשה שינוי …:)

כשזה לא קורה, אנחנו דורשות,

לפעמים מאיימות, 

מתרחקות,

מסתגרות,

שולחות אותו לטיפול,

בוכות

ומה לא…

 

כל כך הרבה אנרגיה! 

וזה עוזר?

לא.

ולמה? למה הוא לא קולט? 

מה שאנחנו לא קולטות הוא

שאי אפשר לשנות שום אדם, אם הוא לא רוצה!

האדם היחיד שאת יכולה לשנות

הוא – 

את עצמך (וגם זה לא קל).

בנוסף, כשאנחנו מנסות לשנות אותו אנחנו מפסידות פעמיים.

לא מקבלות את התוצאה – כי הוא ישתנה רק אם הוא ירצה,

וגם הפסדנו את הזוגיות – הצד השני מרגיש פגוע מאוד ומהמקום הזה מתפתח מאבק פנימי בינינו. 

תחשבי רגע איך את היית מרגישה אם מישהו היה מנסה שוב ושוב ושוב לשנות אותך? את האופי או ההתנהגות שלך?

זה פוגע בתחושת הערך העצמי, ולכן בדרך כלל הצד השני תוקף בחזרה, מאשים, מתנגד או מתבצר בעמדה שלו באופן לא מודע. 

 

אז מה עושים?

בוחרים מחדש. 

מה זה אומר?

לשים לב מה האפשרויות שלך:

אם הבנת שלשנות אותו את לא יכולה וזה רק יוצר יותר ריחוק וכאב,

תשאלי את עצמך – מה אני יכולה לעשות? מה בשליטתי?

באופן תיאורטי אני יכולה להתגרש. (לא סתם התורה נתנה את האופציה הזו) ואז לא יהיה לי בעל מאחר/מבולגן או פזרן…

אבל כמובן, זו אופציה אחרונה שיש לה מחירים כבדים. 

אז מה עושים אם אני לא רוצה להתגרש?

האופציה היחידה היעילה היא:

לקבל אותו כמו שהוא!

אבל רגע, לפני שאת אומרת “כן, קיבלתי אותו כבר… מה לעשות? הוא כזה בעייתי…” אז אני רוצה לומר לך שזה לא נקרא לקבל אותו. ממש לא.

אם את עדיין ממורמרת או מתוסכלת מבפנים – זו לא קבלה.

לקבל אותו כפי שהוא זה לקחת אותו, עם כל המעלות שלו וגם החסרונות או החולשות שלו – ולעשות וי אחד גדול על הכול! אני בוחרת בו עם כל מה שיש בו.

בואי נחשוב, איך אני רוצה שיקבלו אותי? עם הטעויות שלי והשטויות שלי…

לקבל אותו בדיוק כמו שאת היית רוצה שיקבלו אותך.

לשאול את עצמי בכנות – האם אני מוכנה לחיות עם התכונה הזו, יחד עם כל המכלול של המעלות שלו? (הרי בינינו, אף אחד לא מושלם), בלי לנסות לשנות אותו? בלי לקטר או להתלונן כל החיים?

הרבה פעמים שואלים אותי בהרצאות או בסדנאות, “איך את אומרת כל כך מהר את האופציה – להתגרש? איפה הערכים של שלום בית?”

אז ברור שאין דבר יותר גדול יותר משלום בית. עד כדי כך חשוב השלום, שנאמר בגמרא על מי שמגרש את אשתו: “אפילו מזבח מוריד עליו דמעות“. 

וכיצד נגיע לשלום האמיתי?

על אהבת התורה אנחנו מצווים “והיו הדברים אשר אנוכי מצווך היום“. שואלים המפרשים, למה היום? הרי התורה ניתנה לפני אלפי שנים? 

וכאן הסוד. איך נגיע לשמחה ואהבת תורה? אם נרגיש כל יום מחדש כאילו עומדים אנו לפני הקב”ה ששואל אותנו “האם תרצו לקבל את תורתי?” ואנו בוחרים, כן. “נעשה ונשמע”.

סוד אהבת התורה הוא סוד הזוגיות. 

שלום אמיתי יהיה רק כאשר תבחרי בו בכל יום מחדש! אותו בשלמות! ממש כמו בהתחלה, בעת שהכרתם והחלטת שאיתו את רוצה להקים את ביתך. בלי לנסות לשנות אותו. זו בחירה שלמה שיש עימה שמחה וקבלה!

שמעתי פעם משפט חכם שמסכם את הכול:

להתחתן זה להחליט פעם אחת, ולבחור בכל יום מחדש!

 

ואת יודעת מה? אני לא רוצה להרוס לך את ההפתעה, אבל בדרך כלל כשבן הזוג מרגיש שאת מקבלת אותו כפי שהוא, הוא יחזיר לך באותו מטבע ורק ירצה לעשות אותך מאושרת.

 

מקווה שעזרתי לך, ואם עדיין קשה לך, כמובן אפשר לפנות לעזרה ולפתור את הבעיה.

מאחלת לך זוגיות מאושרת עם בחירה בכל יום מחדש!