שו"תים קפה

הורות

רחלי שואלת:

הבת שלי בת שנה ועד היום הייתה איתי בבית. 

השבוע, בפעם הראשונה בחיים, שלחתי אותה למטפלת. תכננתי להשאיר אותה ביום הראשון שעה אחת אבל אחרי 20 דקות המטפלת התקשרה שהיא היסטרית, צווחת בבכי לא רגיל ולא מצליחה להירגע.

מה עושים? איך מרגילים בצורה הנכונה תינוקת שהייתה רגילה להיות צמודה אלי כל היום, לצאת למטפלת באופן שלא יגרום לה (ולי) לטראומה?

צירה דוויטש

שלום יקרה,

בתשובתי אני רוצה להתייחס אלייך, כאמא. לכוח העצום שלך בדינמיקה מול הילדה. בנוסף ננסה להבין מה החלק של הורים בהקניית הרגלים חדשים. 

ילדים רבים מתחילים בימים אלו מסגרת חדשה – מטפלת, גן, כיתה, ישיבה או סמינר. כל מעבר בחיים מלווה בהרבה מאוד מחשבות ותחושות מצד ההורים. לעיתים התחושות הן של חשש, פחד, דאגה. מה יהיה? האם הילד יצליח? האם הוא יהיה בסדר? איך הוא יסתדר? הוא לא רגיל, מסכן… מה יהיה אם המטפלת לא תהיה מספיק רגישה ולא תדע מה הילד רוצה? וכן הלאה. המחשבות האלו הרבה פעמים מגיעות באופן אוטומטי ונראות לנו טבעיות לחלוטין להורים הרוצים בטובת הילד. 

הבעיה שהמחשבות האלו מביאות אותנו לתחושות קשות ולפעמים אפילו להיסטריה, מלבד העובדה שהן יוצרות סדק פנימי בתחושת הביטחון שלנו כהורים. 

מצד השני יש את הילד, שבחיישנים המיוחדים שלו מרגיש מה קורה אצל ההורה בפנים. הוא שומע היטב את רחשי הלב, אפילו אם נסתיר זאת ממנו. הוא חש את חוסר הביטחון אצל ההורה וכך מתאפשר לו בקלות להיכנס אל הסדק הפנימי ולשתף איתו פעולה. הילד מגיב לפחד ולחשש של ההורים.

אני תמיד נדהמת בסיטואציה הבאה: אנחנו הולכים לגינה חדשה שאף אחד מילדי לא מכיר. אני יושבת על הספסל ונהנית להיווכח בכישורי ההסתגלות המהירים והחדים שלהם. מחייכת לעצמי תוך כדי התבוננות בהם וחושבת: מה היה קורה אילו הייתי מוצפת במחשבות טורדניות כמו, איך הם יסתדרו בגינה? איך הם יגיבו למקום החדש? האם הם יבכו? נשמע מגוחך, לא? הרי ברור לי שהם יסתדרו מצוין ושלא תהיה להם שום בעיה להסתגל. כי ילדים הם העם הכי יצירתי ומסתגל בקלות לכל סיטואציה. זה רק הקול בראש שלנו. 

האמת היא שאי אפשר להתרגל למצב במקום הילד. רק הילד יכול להרגיל את עצמו. אך בהחלט אפשר לתת לו הרבה כוח בעזרת המחשבה שלנו. שינוי המחשבה על הסיטואציה ועל הילד יעודד את הילד להתרגל למצב החדש. 

חשבי היטב אילו מחשבות יחזקו אותך ואת הילד. 

מחשבות כמו: “הכול בסדר! את תתרגלי מהר ובקלות. גם אם מעט קשה וזר לך, לא נורא! את יכולה ומסוגלת. זה כל כך פשוט בעבורך!” אחרי הכול, אלו החיים האמיתיים. בעזרת ה’ היא תהיה מבורכת בהתחלות חדשות. אין לי ספק שכשתמלאי את עצמך במחשבות חדשות ומעצימות, הרוגע שתקבלי כשתאמיני בה יעבור גם אליה. וגם אם היא תבכה – לא קרה כלום. כולנו בכינו כשהיינו קטנים, זה חלק מהגדילה, אין צורך להיבהל. 

הטראומה לא קשורה בכלל לסיפור הזה. טראומה מתרחשת מתוך בחירה של אדם כיצד להתמודד עם מצבים בחיים. החיים הם לא טראומטיים. החיים הם המציאות, והמחשבות שלנו עליהם הן אלה שיהפכו אותם לשלווים וטובים או לטראומתיים. חבקי אותה במחשבות של אהבה, סמכי עליה! תני לה את הכוח הפנימי שרק אמא יכולה לתת. תוכלי גם להרגיע את המטפלת, שלא תיבהל. מאחלת לכולנו שתהיה התחלה טובה ומוצלחת. 

צירה דויטש יוצרת מהפכות בחיים, בהורות ובזוגיות. אם גם את רוצה ליצור שינוי פנימי ואמיתי בהורות שלך, אני מזמינה אותך להצטרף לתוכנית החדשה ‘הורות בצעדים קטנים’. לכל הפרטים כתבי לי במייל: [email protected]

הילד שלי בן 3.6. בשבועות האחרונים הוא התחיל לגמגם, ואני לחוצה מאוד. רציתי לדעת מה אפשר לעשות כדי שהגמגום יעבור.

הבן שלי בן 13.5. בתקופה האחרונה הוא לא רוצה ללכת להתפלל.

אני צריכה שוב ושוב להעיר אותו ולשכנע אותו שיקום וילך למניין.

ההתנהגות שלו מעציבה ומאכזבת אותי במיוחד.

אני חוששת, לאן הדברים עלולים להתדרדר?

אני מרגישה חסרת אונים, במיוחד כעת, בערב הימים הנוראים. אשמח לשמוע מה עלי לעשות בנידון? 

 

 

שלום, 

בתי בת 16 וחצי, ילדה ממושמעת בד”כ, צייתנית ונעימה. לאחרונה היא התחילה להתחצף, גם אלינו וגם למורות. 

מתייחסת בצורה לא נחמדה לאחים הקטנים ובאופן כללי פחות נעימה לסביבה. אני חושבת שזה קשור לחברה חדשה שלה, נערה עוצמתית מאוד.

איך אני יכולה להפריד אותה מהחברות הלא בריאה הזאת?

תגובות אחרונות

אולי יעניין אותך גם...

נפרדים ממרים, אהרון ותכף גם ממשה, איך מחזיקים בחבל האמונה?
מה מברכים על גבינה שעל קרקר? ועל הקטשופ עם הצ’יפס?
שבת מקור הברכה! הצטרפי למיזם כבוד השבת.
איך קשורים המרגלים – ליומיום השוטף שלנו? ומי אוכלת את מי?
בואי להכיר את הרוטב הארגנטינאי שהולך להקפיץ לך כל ארוחה!
מישהי בסביבתך עברה לידה שקטה? הפוסט הזה מיועד לך!

או צרו איתנו קשר

צרפו אותי 

התכנים החדשים
וגליום התוכן הדיגיטלי שלנו
ישר אליך!