חיל קומנדו ז' בתמוז, הדרך לבית האישה השונמית. גם אנחנו היינו שם. כמו טאטאו מכל הערים את דרות קופת חולים והפעם עם הבעלים. שותפי מסלול

הם רצים, ואנחנו?! יש קצב מוכתב אצלנו בציבור, לפי מה מתנהלים ואיך זה קורה (או אמור) זה כבר חדשה-ישנה שאנחנו לא על הרצף, והתרגלנו שלפינוקים

שווה מכה אל תחששו, אין הכוונה לאלימות, הכותרת הזו היא סיכום לעצמי… כי הגעתי לצומת של חישוב ואימות ואני בוחנת, מה שווה מכה? לטעמי… אז

אחרי שצחקתי על כל העולם, אני עוצרת לכמה דקות של חשבון נפש אישי. ואם תשאלו אתם כולם, למה רק כמה דקות? כי אני ריאלית באופן

גוש חוסם  חשבתם פעם על הילד הזה, שבהולדתו משנה סטטוס להרבה אנשים? בעלי נולד כזה. אצלי אפילו עוד יותר מרשים. בכור עם בכורה. נכד ראשון,

חיים באוטומציה מגיל אפס בחנו והשוו אותי ל'עקומה' ניסו ליישר אם חלילה נמצאתי עקומה. עליתי לכיתה אלף כמו כל הילדות, ועם כולן במקהלה קראתי אותיות.