אולי כמו בדרך לבני ברק,
שוב ושוב מתקשרת ל’קל-קו’
שומעת שהאוטובוס כלל לא יצא.
אך בדרך הזו, החסרת כל ברק,
יש את הרגע שתמיד הוא יכאב
ואין מילתי ממצה…
הסתבכתם?!
טוב, אז נספר בעברית פשוטה ומובנת,
במקום לסבך עניינים ברורים
כמה יכולה להיות מעניינת
הדרך להפוך להורים
לשבת מן הצד במעבדות של ‘מכבי’,
לבד, כי זה כבר מזמן שגרתי…
וכל פעם מחדש זה מכה בי –
נראה ששוב עקפו אותי.
אלף בתור לפני.
ולא, זה לא שנכנסו לפני לרשימה
אלא כי סיבה כמוסה עימו, נעלמה
חמוד וכואב מהצד לתצפת
על אלו שכבר ‘מחכים’
לשבת, לראות, בלי לפטפט,
את כל הזוצי”ם המתוקים…
דואגים, חוששים, שמחים, נרגשים –
כל מה שבאדישותי אני לא.
כי עוד-פם בדיקות זה כזה לא מרשים
ולבקשתי בעלי לא נוכח, למה לו?
אז אני יושבת על ‘ספסל ההמתנה’, תרתי משמע,
ונהנית לראות את כל המהומה
ולא שלא הבנתי על מה,
כי כמה רציתי, באחריות! לא תדעו מאומה…
ואף אחד מכם לא לקח לי כלום,
כי שלי יבוא כשתגיע העת
ועד אז נעשה עסק, חתום?
אני מביאה את העט…
אתם תרחמו עלי כמה שיותר
על הכמיהה שלא מתממשת
ואני אתצפת ואצחק, בלי לוותר,
על זו”ציותכם הכל-כך ממומשת….
מי עומד בתור?
בשנה פלוס שאני בטיפולים במטרה לזכות להפוך לאמא, העסיקה אותי רבות שאלה, ואולי תהיה לך תשובה בשבילי. מאיזה שלב ‘הולכים על ביצים’ ליד אישה בלי ילדים? ולא התכוונתי לדודה הזקנה שצריך לומר לה מזל טוב בכל שמחה כי ‘מסכנה אין לה ילדים’ ו’אנחנו המשפחה שלה’… אלא לשלב הפורח בחיים.
למשל, הבת הנשואה של השכנים, זו שבאה לשבת האחרונה. היא נשואה שמונה חודשים ולבושה במיטב מחלצות השבע-ברכות שיושבות עליה נהדר. כל-כך נהדר, עד שדי ברור לך שבחודשים הקרובים היא לא תהפוך את אמא שלה לסבתא… “זה ייקח עוד קצת זמן”, ו”מצוין, שינצלו את השקט, יהיו להם עוד הרבה שנים של רעש מבורך…”
אחריה במדרגות עולה השכנה מהקומה למעלה. חמש שנים שהבית ריק… כאן כנראה תפלטי אנחה ותפילה שהלוואי בקרוב… ותרחמי עליה כי טיפולים לא נשמעים עסק נחמד. אם ניתחתי נכון – מעניין אותי מה תעני לשאלה הבוערת שלי: מתי התחלת לחשוב על השכנה שהיא בטיפולים? הרי גם היא פעם הייתה זו”צית (שנראתה) כייפנית, וחשבת שאוטוטו היא מחליפה קולקציה ובהמשך מובילה עגלה. ככה זה היה בחודש ובשנה לחתונה, עד ש… בעצם, מתי זה התחלף לך ברחמים?
ולמה זה חשוב לי? כי חצי שנה אחרי החתונה התחלתי טיפולים, וכבר יותר משנה במקצוע. מהמבטים שסביב אני מבינה שהסביבה התחילה להבין שמשהו חורק, אבל רוב חברותי לא מדמיינות… וכשהן פוגשות אותי בקופת חולים (לעיתים אני מבקרת שם אחת ליום-יומיים), הן בטוחות שבעוד חצי שנה נטייל לנו יחדיו עם עגלות, או מקסימום טיולון שלה ועגלת שכיבה שלי. לכי תסבירי שיש לי כאן כרטיס חופשי-חודשי…
יש לך תשובה? מעניין אותי, ויותר מכך, שימושי…
