פרק 25
מדבר צהוב אינסופי, חרוש דיונות מוצללות. שמים מכי סנוורים מתוחים מעל. שני זרים, מושחרים בשמש העזה, מתקרבים זה אל זה. מסתובבים במרחק לא מדי
מדבר צהוב אינסופי, חרוש דיונות מוצללות. שמים מכי סנוורים מתוחים מעל. שני זרים, מושחרים בשמש העזה, מתקרבים זה אל זה. מסתובבים במרחק לא מדי
למרות שבדרך כלל אני די בסדר עם זה, גם לי יש את הרגעים שבהם לא ממש בא לי לעסוק בהסברה חרדית נלהבת. כמו הרגע הזה
פעם פעם, בשחר חיי הנישואין שלי, ראיתי בחנות זוג ציפורי חרסינה טורקיזיות, ניצבות על גבי סלע קישוט קטן ואפרפר ומביטות זו לעבר זו בערגה נרגשת
כואב לי. כואב לי כואב לי כואב לי. אני רוצה להגיע כבר למיון. והפחד הלופת הזה, הפחד שגורם לי לשכוח איך אני נראית ושלא התאפרתי
מה אני יכולה לעשות טוב יותר? השאלה הזו צפה בי מעצמה בתוך הפחד העמום שאני מתחילה להיות בו. איפה אני יכולה להיות מדויקת יותר, אמיתית
אני בטוחה שלכל אישה יש פנטזיות נוגעות ללב לגבי הרגע שבו היא תבין שהגוף שלה מתכונן לקראת המסתורין הגדול של הלידה. הרגע שבו היא תנשוך
איך ההרגשה להיות תפר? להיות חוט דקיק, בלתי נראה כמעט, שמחבר בין יריעות הבד המשתפל. שמעניק תפקיד ומהות לפיסות בד גזורות והופך אותן לבגד מעוצב.
מה נכון לעשות עכשיו? אני מסתובבת בבית, כלואה, מזועזעת, לא מצליחה להכיל את הרגשות הסותרים שעולים בי. אלו לגמרי התחושות האחרונות שציפיתי שיעלו בבוקר שבו
תחת כל שטיח יש רצפה. תחת כל מיטה בבית שלי יש איזה מוצץ או שניים, ומתחת לכרית של אימא שלי אפשר למצוא קצת אספירין. גם
“את יודעת מי זה סבא שלי?”, נסיה עומדת במטבח שלי, מרדדת ומקפלת בצק. נסיה השתתפה פעם בקורס קונדיטוריה מפונפן, וכעת היא להוטה להפגין את יכולותיה.
צרפו אותי
התכנים החדשים
וגליום התוכן הדיגיטלי שלנו
ישר אליך!