המעשה שלך כל כך נחשב!
בפרשתנו מבקשים בני יעקב להרוג את יוסף, אך ראובן מסכל את מזימתם ומציע להשליכו לבור מתוך מחשבה שבהמשך יבוא להוציאו משם.
תוכניתו של ראובן משתבשת, וכאשר הוא הולך, מוכרים האחים את יוסף לישמעאלים ומשם הוא מתגלגל למצרים ועקבותיו אובדים.
על תכניתו של ראובן כותבת התורה: "וישמע ראובן ויצילהו מידם", וחז"ל אומרים על פסוק זה: אילו היה ראובן יודע שהתורה תספר עליו שהציל את יוסף, היה לוקח את יוסף על כתפיו ומוליכו אל יעקב.
אך מאמר חז"ל זה מעורר שאלה – האמנם? הייתכן שראובן מונע מרצון לכבוד, פרסום והוקרה?
התשובה היא מרגשת. ראובן אינו זקוק לתהילה, אך הידיעה שהתורה כתבה את מעשהו מעידה שהיה זה מעשה חשוב ונאצל. אם היה יודע שהמעשה שעשה הוא כה גדול ורב השפעה – היה לו הכוח לעמוד נגד אחיו החזקים ולבחור אחרת.
כל כך הרבה טוב אנחנו פועלות בעולם, כל כך הרבה מעשים טובים, קטנים וגדולים שאנחנו כלל לא סופרות… לפעמים אנחנו מנסות לעשות טוב, אבל משהו משתבש ואנחנו בטוחות שלא היה בו טעם.
סיפורו של ראובן מזכיר לנו שאין לנו מושג כמה קריטית היא עבודתנו, וכמה נצחית היא השפעתה.
שגם כשנראה שפעולתנו לא הועילה (הרי יוסף נעדר למשך 22 שנים!) או הייתה לא חשובה – בשמים היא מאירה באור גדול המוסיף והולך.
