פרק 37
חוי "מתוקה", הרופאה קוראת לי. לא בא לי לענות. "חוה?", היא מנסה שוב. לא רוצה לומר לה שאני שומעת. אבל מגרד לי פתאום ממש בקצה
עוצמת לרווחה
חוי ונועה יוצאות למסע, אפרים ברקע, מאיים ומסבך ופיצי מגיח באמצע והופך את הכל… בין לבין נועה חוזרת לעבר, הזוגיות שלה מציפה אבני נגף שנדרשו לסלק ומקסיקו על שלל צבעיה מוסיפה אורות ובמה.
פרק 36
חוי אני במיטה שלי במחלקה. לפני רגע אמא אמרה שאשן, שהיא הולכת ותחזור על הבוקר. "אמא", אני קוראת לה בשקט. היא עסוקה בלקפל את הבגדים
פרק 35
נועה מספרת "…וזה יבוא כשלא הכול יטלטל אותנו ולא הכול יכה ומה שיפתח בנו מחכה…"* אני מוצאת את הפינה הקבועה שלי, מוסתרת בין האבנים וגרם
פרק 34
מישהי מצמידה לי מוניטור. מישהי אחרת שואלת מה תעודת הזהות שלי. מישהו שואל אם יש לנו כאן כרטיס מעקב, ומישהי שולחת את אפרים להוציא מדבקות.
פרק 33
טוק טוק טוק טוק טוק הדפיקות הקצובות בדלת גורמות לי לנתר מהכורסה. נבהלתי למרות שאני מזהה את המקצב המוכר והאהוב אפילו מתוך שינה. כנראה שקעתי
פרק 32
"בסיכה הזו יש יותר סמליות מכל חפץ אחר שאני מכירה", היא אומרת, מסובבת אותה בין אצבעותיה הארוכות, גורמת לה להחליף צבעים. "והיא יפהפייה אמיתית". "כן",
פרק 31
בס"ד "אני דורש לדעת איפה הכסף", אבא מתקרב אל אפרים. אני לוקחת צעד אחורה. דופקת את הלב. "הכול בסדר", אפרים נראה בטוח בעצמו, אפילו מתנשא,
פרק 30
"לא שמעתי טוב, חוי, מה אמרת?", אמא מהדקת את הפלאפון אל האוזן שלה. אני יכולה לשמוע את זה. "אפרים ואני עברנו. אנחנו כבר לא גרים
פרק 29
נועה מספרת אביב 1991 לילה. אני מתכרבלת בשמיכה, עוטפת את עצמי כמו מומיה בתכריכים, ומנסה להירדם. בסלון יש עדיין רעש. אנשים שהגיעו לשיעור השבועי שאבא
פרק 28
נועה מספרת: כוס הקפה הנוספת שהבטחתי לעצמי עוד כשהייתי למטה, רותחת בין כפות ידיי, והשוקולד שמצורף אליה מענג לי את בלוטות הטעם. כמה נעימות יכולה
