פרק 27
חוי מספרת: "סירוב?", אני שואלת את הפלאפון. "לא, המכשיר שלו לא תקין", הוא אומר בקול מלא ביטחון וכנראה שולף מזומנים מכיס המכנסיים."בבקשה", הוא מושיט אותם
עוצמת לרווחה
חוי ונועה יוצאות למסע, אפרים ברקע, מאיים ומסבך ופיצי מגיח באמצע והופך את הכל… בין לבין נועה חוזרת לעבר, הזוגיות שלה מציפה אבני נגף שנדרשו לסלק ומקסיקו על שלל צבעיה מוסיפה אורות ובמה.
פרק 26
נועה מספרת: אנחנו יושבים זה לצד זה, שותקים שתיקה שהשנים עיצבו לכדי משהו שמזכיר שמיכת נוצות אווז בליל חורף קפוא. שלא ייגמר לעולם! אני מתחננת
פרק 25
כשאני מתעוררת לוקח לי שלוש דקות עד לבעיטה במרכז הבטן שמזכירה לי איפה אני ולמה. אני מתפללת לחזור לישון. עוד עוד עוד. אבל אפס. השינה
פרק 24
חוי מספרת: "אני… לא… לא מרגישה טוב", אני אומרת לשקיות המרשרשות כל טוב שעומדות מולי. אין בי אפילו כוח למחוק את השיחות האחרונות מהפלאפון, ואני
פרק 23
חוי ונועה מספרות: יום רביעי, 20:15 היא מרימה לי. אני שומעת את ה"הלו" שלה, בדיוק כמו שדמיינתי שהוא ישמע. נעים, רגוע, מצפה. "שלום", אני אומרת,
פרק 22
חוי מספרת: המזוודה הסגולה מתגלגלת אחריו, ואני סתם הולכת אחרי שניהם. כמעט מפספסת מדרגה כשסוקרת את גובהו של הבניין, נאחזת במעקה. מנסה לחפש את שם
פרק 21
נועה מספרת הכבישים סואנים. הורסיו מתנצל על הטלטלות, ואני תוהה איך הוא מזהה את המונית שבה יושבת רותי בתוך שלל המוניות המזגזגות על אינסוף הנתיבים.
פרק 20
קיבוץ צרעה, אביב 1996 נועה מספרת "ומאירים את העולם בתורה ובמעשים טובים, ובכל מלאכת עבודת הבורא…" המוזיקה מקיפה אותי בבת אחת. כמעט מתקיפה בעוצמות שלה.
פרק 19
נועה מספרת ישראל, אביב 1996 הספה גבוהת המשענת בסגנון קפיטונאז' בצבע כחול עמוק. אני כל כך אוהבת את הצבע הזה… שקט סביבי. כבר למדתי שמיד
פרק 18
נועה מספרת אוף אוף אוף. אני שונאת לאחר… כשמטופלת מאחרת, זה תמיד מספר משהו. נכון, לפעמים פקק או אוטובוס שברח לה מול העיניים זה פשוט
